חדשות

גדר ההפחדה

ברק בן עמוס ל שבט התשס"ג 02/02/2003 15:49

בעשור הששי לעצמאותנו, כשצה"ל הוא החזק במזרח התיכון ואנו מתגאים בתוצר המרשים ביותר של הציונות - הצבר הגאה, הגיע הזמן לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמנו: מה ההבדל ביננו הישראלים גיבורי החיל לבין אותם היהודים המפוחדים, החלשים והלא בוטחים בעצמם של ימי הביניים הרחוקים?
לכל המביט סביב התשובה פשוטה. הם, שהיו מיעוט נרדף וחסר כל עוצמה בלב עולם עוין - אולצו להצטופף מעבר לחומות הגיטו ואילו אנחנו אזרחיה מלאי הזכויות של מדינתנו הריבונית - עושים זאת ביוזמתנו. זה ללא ספק צעד אדיר קדימה, אך בכל זאת לא קל להשתחרר מהתהייה הטורדנית - האם לשם כך היה כדאי כל המאמץ?
האמת שההפתעה לא צריכה להיות מרעישה. הלך הרוח הכללי בקרב הרוב המוחלט של הישוב תמיד העדיף
לשבת מעבר לחומה ושהאחרים יעשו את העבודה, כלומר יגנו עליהם. למרבה המזל תמיד נמצאו בודדים
שהצילו את כבודנו ואנו בתמורה הבטחנו את מקומם בפנתיאון הלאומי של בעלי המופת.
הבעיה היא שטרומפלדור כבר מת ואי אפשר לבוא בתלונות אל המשטרה הבריטית שלא העניקה הגנה מספקת מול הפורעים הערביים היות והאנגלים, למרבה הצער, כבר חזרו הביתה. וינגייט שניסה לשכנע את לוחמנו האמיצים לא לחשוש מהחושך נספה מזמן בבורמה הרחוקה ואפילו קומץ לוחמי יחידת 101 האגדית הזדקנו ומפקדם המהולל הפך את עורו מאריה שואג לארנבת פוליטית.
וכך נותרנו לבדנו, חמשת מיליון יהודים, מצוידים במיטב הנשק והטכנולוגיה המתוחכמת, עם צבא מאורגן ומאומן לתפארת, עם העורף המדעי הלוגיסטי חסר התקדים - מול כמה מאות כפריים ערבים נבערים מדעת שבעזרת דינמיט, רובים ואקדחים רודפים אותנו עד חורמה.
ניסינו להושיט יד לשלום, תגמלנו ביד נדיבה את התוקפן שנכשל במזימתו ואפילו ביקשנו מראש המרצחים לשמש בתפקיד מרסן הטרור נגדנו. כל זה לא עזר. כמה שויתרנו יותר, כמה שנסוגנו - כך נהיו אויבנו תוקפניים יותר, אכזריים וחסרי פשרות. האלימות הרצחנית משתוללת בחוצותנו וילדינו נטבחים לעיני הוריהם. לימדנו את העולם שדמנו הפקר וכבודנו העצמי כקליפת השום.
אנחנו הולכים ומכונסים מעבר לערב רב של מאבטחים חסרי תועלת, מאחורי גדרות וחומות ומבטחנו בגדר נוספת שתביא לנו את הישועה. חיילנו מצופפים במצודות נוסח מאות רחוקות ומהווים מטרה נייחת לכנופיות הרצח המשתוללות חופשיים בחוץ. נכון, חיל האוויר שלנו הוא מהטובים וטייסנו ללא ספק המעולים ביותר וודאי ההומנים מכולם. חיילי היחידות המובחרות, כמו אנשי כל הזרועות עם מערך המילואים עושים עבודה נהדרת ופוגעים בדיוק כירורגי באלה שאשמתם הוכחה כבר, כאילו בית משפט הם ולא צבא.
הצרה היא שכל זה לא עוזר במאומה. פסיכולוגית אנחנו מובסים שוב ושוב. מוטיבציית האויב מתעצמת והחוסן הלאומי שלנו הולך ונשחק. ביאושנו מחפשים פתרונות שווא דוגמת ויתורים נוספים או כאמור גדרות של פחד חסרי כל תועלת.
הגיע הזמן לשינוי בסיסי בגישתנו התבוסתנית.
מפקדי צה"ל, המשטרה וכל זרועות הביטחון חייבים להבין שעיקר תפקידם לא מסתכם בנקיטת צעדים לקראת ועידת חקירה עתידית וחזרה מעצבנת על המנטרה המבישה של חוסר יכולת "אי אפשר למנוע פעולות טרור" "אי אפשר לסגור הרמטית את הגבול".
די בניהול ויכוחים אבסורדיים ביננו לבין עצמנו כשעוד לפני נקיטת צעד מעשי כל שהוא, כבר מנתחים את תגובת האויב ולא פעם למעשה מציעים להם דרכי תגובה ופעולה. משקר מי שאומר שאין פתרון למצב, מרמה הטוען שנגזר עלינו לנצח להמשיך במעגל סגור של הקזת דם חסרת כל תועלת.
העתיד בידנו וזה בהחלט לא בשמיים.
אנחנו חייבים להבין שלריבונות יש מחיר. הדבר הוכח לאורך כל ההיסטוריה האנושית וגם העמים היושבים כיום לבטח לא קיבלו זאת על מגש של כסף.
באם נדע את רצוננו, אחרי שנבין שעצמאות לא מקבלים כי אם לוקחים ואוחזים בה ונהיה מוכנים גם לקורבנות בתמורה, ביום בו נחנך את ילדינו לא להבנת האויב אלא בצידקת דרכנו - זה יהיה היום שנוכל במקום התגובה ההססנית, המתנצלת המזמינה תוקפנות, לקחת לידנו את היוזמה ולהבהיר לעולם כולו שדמינו לא הפקר - ביום זה לא נהיה יותר זקוקים לאשליית גדרות הפרדה שלאמיתו של דבר מפרידות רק ביננו לבין הפחד.


קישורים נוספים:

  • האופק
  • שלח לחבר

    שלח כתבה לחבר

    הערות:

    שלח ל - e-mail:

    שם השולח:

    e-mail השולח:

    הוספת תגובה

    כותרת:

    שם:

    אימייל

    מגורים:

    שים לב!

    מערכת Yeshanews שומרת לעצמה את הזכות שלא לפרסם תגובות שאינן ראויות לפרסום.

     

    פרסומת