תרבות ותקשורת

לחרצף את הנצח

יעקב בר און כ"ה אב התשס"ד 12/08/2004 17:30

קריקטורה שי צרקה

אני מקווה שתוקדש תשומת לב לפסטיבל הקומיקס והאנימציה. הגיע הזמן להכניס יותר ויזואליה לתרבות שלנו. אנחנו מאוד מעריכים כתיבה, או מילה כתובה, של סופרים ועיתונאים, אבל מלבדה יש שפה חזותית שיש לה הרבה מה להגיד ברבדים אחרים. היא יכולה להשלים את השפה הכתובה; רק צריך לתת לה צ'אנס. צורכים אצלנו ויזואליה מיובאת, בין השאר בסרטים מצוירים מארצות הברית ומיפן.
אני מרגיש צורך לתרום לכך שיהיה יותר משלנו בנושא הזה".
הדובר, המדבר ברוגע בניגוד לתוכן דבריו הנלהב, הוא שי צ'רקה, -- 37 קריקטוריסט, חרצופאי, קומיקסאי ומאייר, ואביהם הרוחני של שקע ותקע. כשהגיע לפני שלוש שנים לסינמטק תל-אביב, "מתנחל" מהיישוב צופים עם כיפה סרוגה לראשו, כדי להשתתף בפסטיבל הקומיקס – והאנימציה הראשון, הוא נראה עוף מוזר. לפסטיבל הנוכחי, הרביעי במספר, שיתקיים בימים שני עד רביעי באותו מקום, כבר פינו לו מקום מרכזי, שרק יבוא ויפגין נוכחות. וצ'רקה בא, כמו תמיד, חדור באיזו תחושת שליחות, כדי להגיש ערב משותף עם אורי אורבך אל מעבה הבוהמה התל-אביבית.
צ'רקה פתח-תקוואי במקור, שלדבריו מצייר מאז גן הילדים, "כשרק הצלחתי להחזיק עט" זוכר במדויק את הרגע שבו כשרון הציור שלו נותב לכיוון הקומי. "הייתי תלמיד כיתה ה'. היה לנו מחנך שדי אהבנו, אבל מבחינת הדמות הוא היה הקורבן המתאים לקריקטורות הראשונות שלי. הלך לי יופי כשניסיתי לתפוס את הקו של זאב, הקריקטוריסט הנערץ עלי. מאז היתה לי הרגשה שאעשה את הדברים האלה כל החיים.
מצד שני היתה לי רתיעה מהנושא, מחשש שלא אוכל לעשות בו מה שבראש שלי. כבר אז היה ברור לי שלא אהיה מוכן לצייר לפי שיגיונות של אחרים. בגלל החשש הזה חשבתי לקשקש קריקטורות כתחביב, ולפרנסה אולי להיות היסטוריון.
ובסופו של דבר, כל הקומיקסים שלי נוגעים בהיסטוריה, בתקופה זו או אחרת".
קחו את 'פתקאות מהשמיים', ספר הקומיקס – החדש של צ'רקה (בהוצאת מודן) ותיווכחו בעצמכם. צ'רקה מצא שרבי נחמן מברסלב ונפוליאון בונפרטה נקלעו לארץ הקודש באותו זמן. דמיונו הפורה עורר אצלו פנטזיה על יוד'קה, נער יהודי מעיירה בפולין, המגויס בעל כורחו לצבא האוסטרי ויוצא לארץ ישראל בעקבות השניים הנ"ל.
"הספר, כמו קודמיו, פונה אל הילדים, אבל עומקם של דברים מופנה אל המבוגרים שעם הילדים", הוא אומר.
היית רוצה להגיע אל המבוגרים באופן ישיר יותר?
"לא בטוח שיש סיכוי. מבוגרים מסווגים מראש קומיקס כמשהו שמיועד לילדים. זה פספוס. הרי במדינות כמו צרפת יש קומיקס שלגמרי מיועד למבוגרים".
לא פעם צ'רקה עצמו, הנשוי למוריה, מורה במחלקה האונקולוגית בבית החולים 'שניידר' בפתח-תקוה, מוקף בילדיו שלו כשהוא מצייר. ארבעת ילדיו, בני 6 עד 16, שהגדול שבהם נראה כאחיו, מקבלים כמובן מאליו את עיסוקו של אביהם. "הסטודיו שלי מהווה חלק מהבית ולא מפריע לי שמסתובבים לי על הראש", הוא אומר.
"עד גיל מסוים כל אחד מילדיי חשב שכל אבא מצייר ואחר כך רואים את ציוריו בטלוויזיה. הם המבקרים הראשונים שלי".
ציוריו יצאו מרשות עצמו לראשונה בתקופת התיכון, כשפרסם אותם בעיתון נוער דתי שנסגר כבר. הוא התגייס ל'גבעתי' עם החבר'ה מישיבת ההסדר, ותוך כדי דילוג מג'בלאה לג'בלאה היה שולף מכיסו פנקס ובכל הפוגה מצייר בקריקטורות את חבריו ומפקדיו. פציעה בגב קטעה את שירותו הקרבי והמצויר, ואת יתרת השירות עשה בעיתון 'במחנה'. שם פגשתי אותו לראשונה, כשעם הכיפה לראשו, הכומתה הסגולה על כתפו והחיוך הביישני על פניו, היה שונה לחלוטין מהחיילים בני מחזורו. זה לא הפריע לו. "תמיד הרגשתי נוח בתור שונה", הוא מעיר. "התחושה שאני אחר לא גרמה לי אי נוחות, מה גם שהציורים עשו בשבילי את העבודה".
כשהשתחרר החל בשרשרת הספרים שבמרכזם דמות "בבא", שאת עלילותיה לפרסם בהמשכים בעיתון הילדים 'אותיות'. "בבא נולד אצלי תוך כדי הלימודים בישיבת ההסדר", הוא מספר. "שמו בא מהמסכתות שבהן עסקנו, כמו בבא קמא ובבא בתרא. הטקסטים התלמודיים עברו אצלי לשפת הקומיקס".
הוא נקלט לעבודת אנימציה ממוחשבת באולפ ני ג.ג., מצא את דרכו לעיתונות הכתובה, ובעונה השנייה של 'החרצופים' הפך לחרצופאי לכל דבר.
דמויותיהם של נתן שרנסקי, אחמד טיבי ובנימין בן-אליעזר הן מעשה ידיו. כשמעירים לו שעם החרצוף הנעבעכי שעיצב לדן מרידור, בעבר ראש-ממשלה-לעתיד, די חיסל לו את הקריירה הפוליטית, הוא נרתע. "אני דווקא מסמפט את האיש".

התנחלות צעצוע


יש איזו שניות בין האיש הצנוע עד כדי להגזים לבין פועלו המוחצן. מי ששאב את סיפורי "בבא" שלו "דמות הלוזר האולטימטיבי" מהמשנה, צייר במקביל את כוכבי הטלוויזיה במוסף התרבות של 'ידיעות אחרונות', שם הוא גם מאייר את חידוניו של יגאל שילון. "אנחנו ביחסים נהדרים", מעיד צ'רקה, שגם הכין את פתיח המלאכים ל'פספוסים'.
הוא הכין לאריק איינשטיין את האנימציה לקלטת הילדים האחרונה שלו, ועם הזמן, גם משרדי הפרסום החלו לעוט עליו. תחילה גויס לעיצוב הבובות של שקע ותקע לחברת החשמל, "שתי דמויות שאמורות להיות מאוד שונות זו מזו וגם מתחברות היטב יחד". כשראו כי טוב, קראו לו לעצב את הבובות לפרסומת הפיצות עם זאב רווח, ובאחרונה מככבות הבובות שעיצב לפרסומת של בנק איגוד. הוא רואה עצמו כמעצב, לאו דווקא כבובונאי, "אבל את בובות החרצופים גם פיסלתי מחימר".
צ'רקה אהב את החרצופים והוא מחשיב את הטלוויזיה. "גם אם יש בה דברים מרגיזים, אני חושב שלאנשי הציבור הדתי חשוב לקחת חלק בעניין הטלוויזיה, כמו לכל ציבור אחר. היא כוח מאוד חשוב בעולם המודרני וצריך ללכת איתו".
לעיסוקיו, כולל הרצאות בליווי הדגמות על הנושאים שמתקשרים אליהם, הגיע מבלי ללמוד כלל את התחום. "אני אוטודידקט מובהק, הכל למדתי בחיים", הוא מעיד על עצמו.
לא צריך ללמוד?
"תלוי מי, תלוי מה. בכל הנוגע לעיסוקים שלי לא חסרים הלימודים. אולי זה יותר בריא ככה. אף אחד לא הלביש עלי את השיגעונות שלו, בניתי את עצמי במו ידיי. להיות אוטודידקט זה עניין של אופי. לא כל אחד בנוי לזה".
העובדה שתעשיית הקומיקס בארץ התמהמהה היא מקרית?
"לדעתי, לגמרי לא. זה התחיל בעולם סביב כל מיני סופר-הירוס. אנחנו לא בנויים לזה כעם. גיבורי-על הם לא משהו שמסתדר עם המהות שלנו"
מה עם יהודה המכבי?
"אפילו יהודה המכבי לא היה סוּפר גיבור. אם כבר, מתגלה אצלנו מדי פעם האנטי גיבור שמוצא את עצמו במרכז הסיפור. ראה את יעקב התמים, יושב האוהלים, החנון ההוא, שהתבלט מעל עשו גיבור החיל".
ובציבור הדתי?
"מקבלים בהמון אהבה את הקומיקסים שלי. ככה זה עכשיו. אבל בעבר גם בציבור החילוני היתה ההתייחסות אליהם כאל ספרות נחותה כזאת".
יש איסורים דאורייתא?
"כשביקשו ממני לחרצף דמות של האלוהים, כמובן אמרתי 'עד כאן' והעסק גולגל אל חברי, אורי פינק. אין לי צורך לנפנף בקווים אדומים.
יודעים שכדוס, מבחינת הנועזות לא אעבור גבולות מסוימים. בעבר הבחנתי שכאשר ראו תחילה את הכיפה על ראשי, זהו עשה איזשהו אנטי כלפיי, אבל זו תחושה שעוברת די מהר".
תוכניית פסטיבל הקומיקס והאנימציה לא תקבל, מן הסתם, הכשר דרבנן.
"אין לי בעיה עם זה. אני לא שם בקטעים האלה. העובדה שאני בפסטיבל הזה לא אמורה לתת הכשר לכל מה שיש בו. עם זאת, אני חושב שנורא חשוב שיוצר כמוני ישתתף בפסטיבל הזה. אי אפשר שכל מגזר יעשה לו את הפסטיבל שלו.
בקטעים שלא מתאימים לי אני לא נמצא, זה הכל".
עם כל הצלחתך אתה נותר בצופים, "התנחלות צעצוע" כדברך, מקומך זה תריסר שנים, ואיך עוקר למרכז.
"חלק מההצלחה שלי זה לא להיות במרכז, אלא לחיות בשקט, בנוף סלעי, בין עצי הזית, קרוב לאלפי-מנשה, קרוב לקו הירוק. איכשהו האינתיפדה פסחה עלינו. פה ושם שמענו יריות. פה ושם שמענו על דמויות מוכרות שנפגעו. למרות השקט, הפחד אצלנו הוא משהו שמתלווה לכל יציאה לדרך. אבל כשאתה עובר בתוך הנוף הפסטורלי, נראה לך תלוש שמישהו בכלל יירה לעברך".
על אף חרצופך, בניגוד לקרקיטוריסטים אחרים אתה לא להוט לכסח פוליטיקאים.
"קריקטורה יומית לא מושכת אותי. אני לא מרגיש שיש לי מדי יום משהו חשוב לומר על המצב ועל הפוליטיקאים. הגבה יומית נראית לי שטחית.
בקומיקס ניתן להראות יותר את הדינמיקה שבדברים. עדיף לראות אותם מטווח רחוק, ולא במצב קפוא לרגע. לעומת הקריקטורה, שבה מתייחסים לדברים בני חלוף ולמחרת היא תעטוף דגים, בקומיקס אתה יכול להתבטא בנוגע לדברים שבעיניי שייכים לנצח".


שלח לחבר

שלח כתבה לחבר

הערות:

שלח ל - e-mail:

שם השולח:

e-mail השולח:

הוספת תגובה

כותרת:

שם:

אימייל

מגורים:

שים לב!

מערכת Yeshanews שומרת לעצמה את הזכות שלא לפרסם תגובות שאינן ראויות לפרסום.

התפרסמו 4 תגובות:

החלף סדר תגובות
4. כל הכבד
יעקב ,כפר סבא [03.06.06,22:14] תגובתך ל - יעקב
3. כל הכבוד
??????? ,אלפי מנשה [01.06.06,09:35] תגובתך ל - ???????
2. ייש כח
אילנה ,הרצליה [23.01.05,22:47] תגובתך ל - אילנה
1. איפה הוא גדל?
אברהם ,תל-אביב [12.12.04,13:27] תגובתך ל - אברהם
 

פרסומת