ארץ ישראל

ארבע השנים הראשונות

אורה עריף כ"ה תשרי התשס"ה 10/10/2004 18:54

ההכרעה במלחמת ראש השנה אינה מסתמנת. ניצחון לטרור? מחדל? כישלון? ועדת חקירה? האם מבצע 'ימי תשובה' מבשר שינוי? תחילתו של חשבון נפש ביטחוני

לפני שנים אחדות שאלתי את ויליאם סרף, אחד משני ממציאי פרוטוקול האינטרנט, מתי נעבור למלחמות וירטואליות, בלי דם שפוך, ועם ניצחונות שגם הם וירטואליים. סרף, שמאמין כי האינטרנט ישנה את כל תחומי חיינו, הגיב הפעם בפקפוק. מסתבר שצדק.
מהדורת החדשות של סי-אן-אן ביום ראשון היתה כולה טרור: נתפסו ראשי המחתרת הבסקית, למעלה משישים הרוגים ומאות פצועים בפיגועים בצפון מזרח הודו, מבצע 'ימי תשובה' ברצועת עזה (שמזכיר האו"ם קופי ענאן מיהר לקרוא לישראל "לחדול לאלתר" מביצועו), הטרור בעיראק שגובה בכל יום עשרות הרוגים, השמועות על העברת בן הערובה הבריטי קנת ביגלי לידי קבוצת טרוריסטים אחרת על רקע עריפת הראשים של שני השבויים האמריקנים בעיראק, ועוד פרפראות טרוריסטיות משאר רחבי העולם. הגלובוס כולו מבעבע, והשאלות הקשות, נדמה, אפילו עוד לא נשאלו.

יוסי פלד: "ברק החליט אחרי הלינץ' לעלות מדרגה ולהשתמש במסוקים. מה הוא עשה? ביקש מאנשים לפנות את בתיהם. זה רציני? זו מנהיגות? אני נגד פגיעה באזרחים, אבל עניי עירך קודמים. אם אני צריך להגן על ילדי ישראל ויש נפגעים בצד השני – שיהיו"
ישראל ציינה ארבע שנים של ספיגת מתקפת טרור ביום של רצח פעוטות מפגיעת רקטת קסאם פרימיטיבית. צבא הגנה לישראל אינו מנצח רקטות קסאם. לאחר למעלה מאלף הרוגים ישראלים מותר לשאול האם כשלה המדינה בהגנה על אזרחיה, והאם מדובר במחדל שמחייב הקמת ועדת חקירה ממלכתית.

מאוחר מדי
"יש לנו בעיה קשה מאוד של מנהיגות", אומר אלוף (מיל') יוסי פלד. "אני לא אומר שרון, אני לא מציין שמות, אבל אני חושב על מי שמוביל את המדינה. זו קבוצה מאוד קטנה. היו לנו כל מיני כוכבים, והכל התנפץ. במבחן התוצאה, אין לא שלום ולא ביטחון. אין תוצאות".
ובינתיים מוקרבים חיי אדם בגלל שיקולים מדיניים?
"בוודאי. וזה נראה לי דבר חסר אחריות וחמור. לפי תפישת עולמי, הכי חשוב בעולם להגיע לשלום, חוץ מדבר אחד: להתקיים. ולפעמים הופכים את היוצרות והופכים את השלום למטרה".
חוסר התגובה הישראלית לפיגוע הדולפינריום, שאירע חודשים אחדים לאחר שאריאל שרון נכנס לכהונתו הראשונה כראש ממשלה, חוזר ועולה בדבריהם של המרואיינים השונים כדוגמה למחדל. כגודל הציפיות משרון לפעול בשונה מאהוד ברק שהחמיץ, בצורה גורלית, תגובה קשה על הלינץ' ברמאללה, כך היה גודל האכזבה ממנו.
"ביהודה ושומרון הגבנו מאוחר מדי, רק לאחר האסון במלון פארק", אומר שר הביטחון והחוץ בעבר משה ארנס. "מבצע 'חומת מגן' ונוכחות צה"ל בשטח היו אפקטיביים והורידו דרמטית את תדירות הפיגועים, ופה צריך לשאול למה היה צריך להמתין עד לפיגוע במלון פארק. הייתי בדעה, כבר אחרי הפיגוע בדולפינריום, שהיה צריך לבצע פעולה כזו. יכול להיות שאין דרך אחרת מאשר נוכחות מסיבית בשטח כדי להדביר את הטרור.
"כפי שראינו ביו"ש, הדבר שהשפיע בצורה משמעותית היה ההחלטה על נוכחות צה"ל בקנה מידה רחב באזור כולו. ככל הנראה, זו גם התשובה לטרור נגד הנגב המערבי. אנו לא יכולים ליירט באוויר את הקסאמים הנורים לטווחים קצרים. לו הייתי שותף לנתונים, אולי הייתי חושב שהיה צריף לפעול קודם גם בעזה. קשה לי לשבת מהצד ולומר אם המבצע הנוכחי יהיה אפקטיבי, אבל אם הוא לא יהיה אפקטיבי, תתעורר שאלה הרבה יותר כבדה: מה ניתן לעשות לביטחון תושבי הנגב המערבי".
ארנס, חסיד האנדר-סטייטמנט, אינו מדבר במילים גדולות. הוא לא אוהב את המונח "יצירתיות" בכל הקשור במלחמה בטרור, ומעדיף להאמין שמבצע 'ימי תשובה' יניב את התוצאות. "ייתכן שהיתה תקווה שיכולתנו המודיעינית תאפשר להפציץ נקודתית מוקדים של שיגור הקסאמים. אבל נראה כי הדבר מעבר ליכולות המודיעיניות שלנו, ויש הכרח במבצע קרקעי".
יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יובל שטייניץ, נמנה גם הוא עם הסבורים שיצאנו למבצע חומת מגן מאוחר מדי: "למה מדינת ישראל לא יצאה ל'חומת מגן' אחרי חודשיים של אינתיפאדה? גם בעזה היינו צריכים לעשות זאת קודם. אני קורא ל'חומת מגן' בעזה כבר שנה ויותר. לא יהיה מנוס מכך. לעצור מאות אנשים, לעלות על תשתיות, ואחר כך גם ללחוץ, באמצעות ארה"ב, על מצרים לסגור את מדבר סיני מפני הברחות. אם היינו מצליחים למנוע הברחות לעזה, היינו מצליחים לפגוע משמעותית גם בייצור הקסאם".

משה ארנס: "כפי שראינו ביו"ש, הדבר שהשפיע בצורה משמעותית היה ההחלטה על נוכחות צה"ל בקנה מידה רחב באזור כולו. ככל הנראה, זו גם התשובה לטרור נגד הנגב המערבי. אנו לא יכולים ליירט באוויר את הקסאמים הנורים לטווחים קצרים"


שיחשבו שהיהודים השתגעו


שטייניץ תוהה "למה ישראל טיפלה בצורה מקרטעת בהפרת הסכם שלום באמצעות טרור, בדם ובאש ובתמרות עשן? התגובה הישראלית היתה מזגזגת ומתלבטת. בתקופת אהוד ברק השיא היה שתחת אש, לא זו בלבד שלא נתנו תשובה צבאית, אלא גם המשיכו במשא ומתן עם ערפאת, שכנעו את עצמם לא לראות מה קורה. כל הטיפול באינתיפאדה התחיל בצורה מקרטעת מאוד תחת הנהגת ברק שפסח על אינספור סעיפים. בתקופת שרון הדברים התחילו להתעצב בכיוון הנכון, אך לקחו יותר מדי זמן. כך לגבי 'חומת מגן' וגם עכשיו בעזה.
"רק שליטה של כמה שבועות בכל השטח, כולל בעיר עזה, תעזור לנו לעקור את תשתיות החמאס, כולל המחרטות והמהנדסים. לשם כך צריך להשתלט על עזה באופן מלא, כולל מחנות הפליטים, כולל צפון הרצועה ודרומה, למשך שלושה עד שישה שבועות. רק טיפול שורש כזה ייתן פירות לשנים. עד היום, יכולת הלחימה הכוללת של הפלשתינים ביו"ש לא חזרה ליכולת שלהם לפני חומת מגן. המבצע, יחד עם תחזוקה מסוימת, יצר שינוי, והתשתיות ביו"ש לא חזרו לקדמותן".
"אחרי הפיגוע בדולפינריום", אומר באופן דומה יוסי פלד, "הופעתי בטלוויזיה ואמרתי: 'המצב יחמיר, ואם אתם חושבים להבליג עכשיו מתוך תקוה שייטב, תתאכזבו. צריך לעשות פעולה שתיתפש בעיני העולם כצעד שמראה שהיהודים איבדו את סבלנותם והשתגעו, וצריך לעצור את המפגעים'. לצערי, איחרנו את הרכבת. אם היינו פועלים אז, אולי לא היינו נתקלים בקסאמים היום".
פלד גם זוכר לברק את שיגור המסוקים לרמאללה אחרי הלינץ' בשני החיילים: "ברק החליט אז לעלות מדרגה ולהשתמש במסוקים. מה הוא עשה? ביקש מאנשים לפנות את בתיהם. זה רציני? זו מנהיגות? אני נגד פגיעה באזרחים, אבל עניי עירך קודמים. אם אני צריך להגן על ילדי ישראל ויש נפגעים בצד השני – שיהיו".
הבוץ שאנו תקועים בו היום הוא בעיני ידי תא"ל (מיל') אהרן לברן "מלכוד על מלכוד. מלכוד ראשון כי לא עשינו את הנדרש כבר מזמן: להכריע את הטרור הפלשתיני. לא הכרענו משום שהדרג המדיני לא רצה לנצח את הטרור או פחד לנצח אותו. למעשה, לא עשינו שום מאמץ רציני ואמיתי לנצח את הטרור. המלכוד השני הוא שחטפנו עכשיו את בעיית הקסאמים לשדרות. האיום של טילי קרקע-קרקע, שעל אודותיו כתבתי בעבר, הוא דבר חמור ביותר, וכך גם הקסאמים האלה, בסופו של דבר, שכן הם התחילו, כצפוי, לגרום לנו הרוגים. לא זו בלבד, אלא הרוגים-ילדים.
"אין פתרונות טכניים בשלב זה נגד הטילים, לא נאוטילוס ולא לייזר. הפתרון היחיד הוא נוסח חומת מגן: להיכנס ולנקות את השטח כמה שצריך. אבל כיום, להיכנס ולבצע חומת מגן בתוככי עזה, ג'בליה ובכל מקום שנדרש – זו בעיה, בשל מחיר הדמים שייגבה. כאב לחייל שעדיין משרת במילואים, לא הייתי רוצה שבני ישפוך את דמו בעזה על רקע הבריחה ממנה. זה הטמטום בכבודו ובעצמו. זו שערורייה. זה המלכוד על מלכוד".


שאלת כושר ההמצאה


שאלתי את אל"מ (מיל') יעקב חסדאי האם מערכת הביטחון משכילה לתת מענה חדש לסוג הלחימה החדש שנכפה עלינו. חסדאי: "יש שאלה יסודית, האם רמת צה"ל מספיקה, האם יש לו כושר המצאה. את השאלה הזו היה צריך לשאול גם אחרי מלחמת יום כיפור, אחרי מלחמת לבנון. זו שאלה קשה שישראל לא אוהבת להתמודד איתה. הספקות לגבי הכוח הביטחוני של צה"ל הם מתמידים, מאז מלחמת יום הכיפורים. אני לא חושב שיש סיבה מיוחדת לתהות על זה עכשיו.
"נתון אחד ברור: אחרי ארבע שנים, הטרור נמשך. מה שצריך לבדוק זה האם היו יכולות להיות דרכים טובות יותר למגר את הטרור או לא".
להקים ועדת חקירה ממלכתית?
"אם היה למדינת ישראל דרג שבודק את מערכת הביטחון מבחוץ, הוא היה צריך לבדוק זאת. עקרונית, צריך שתהיה מערכת בקרה בלתי תלויה על מערכת הביטחון. היה צריך מערכת כזו אחרי מלחמת לבנון, ואחרי מלחמת יום הכיפורים. למשל, גדר הביטחון היתה צריכה להיבדק על ידי מערכת בלתי תלויה. מדובר בעלות של עשרה מיליארד שקל. היה צריך לבדוק אם היה צריך להשקיע בגדר או לתת לשב"כ את התקציב הזה למלחמה בפלשתינים".
לא מוטב מאוחר?
"תמיד היה חשוב להעמיד לבקרה את שיקולי מערכת הביטחון".
תפעל בנושא?
"איפה במדינה שלנו מישהו יכול לשנות משהו? ניסיתי במשך הרבה שנים לשנות את המדינה".
אחרים מציעים להסתפק במנגנונים הקיימים. אל"מ (מיל') מוטי יוגב: "ההתמודדות הביטחונית אינה מספקת ואינה משמעותית, בודאי לא לטווח ארוך. מה שמסרס את החשיבה הצבאית-המקצועית הוא המעטפת של תוכנית ההתנתקות, שמונעת את הצבא מלתת פתרון מקצועי ארוך טווח כפי שמתחייב. אם צה"ל לא יבצע ולא יהיה חומת המגן של ילדי שדרות בסמטאות ג'בליה ועזה, אז ילדי שדרות, וחס וחלילה גם ילדי בית-שאן, יהיו החומה הסופגת במקום צה"ל. למיטב ידיעתי ודעתי, צה"ל גם מאומן מקצועית וגם מיומן וזה תפקידו: לכבוש את רצועת עזה ולטהר את המקומות שמהם נורים הטילים ולפגוע באנשים היורים, אבל גם לתת פתרון אפקטיבי לטווח ארוך. בתשובות שצה"ל נותן היום, יש בקושי מענה לטווח הקצר ואף לא דקה לאחר מכן. אפילו כשצה"ל בשטח נורים קסאמים".
אולי יש קיפאון מחשבתי בתכנון שיטות הלחימה?
"יש קיפאון מחשבתי במערכת הצבאית, אבל לא בקרב כולם. כולם קצינים מקצועיים וצריך להבין שהמערכת המדינית היא השולטת בצה"ל: שרון, ואכן גם מופז שבחר להיצמד לדרך חסרת המקצועיות שמוביל ראש הממשלה. שרון, שלימדנו בשנות ה-70 איך מכריעים טרור, צריך להזכיר לו איך מכריעים טרור. החשיבה הפוליטית פגעה בחשיבה הצבאית המקצועית פגיעה קשה בהסכמי אוסלו, כמו החשיבה היום שהתנתקות חד-צדדית וניסיון שלנו לברוח מחיכוך יביא גם את הצד השני לשקט. זו הזיה שלא עמדה במבחן המציאות. ברחנו מלבנון ואנו פוגשים את החיזבאללה ביו"ש ובעזה – ואין להם שום מגמות לעצור שם. תוכנית ההתנתקות רק תיתן להם חופש פעולה ויכולת להתעצם ולפעול גם בתוככי הקו הירוק. גם היום, תשובות שר הביטחון וסגן השר לשאלה מה נעשה אם יחזרו הקסאמים הן מגמגמות ואינן עומדות במבחן של יושר מקצועי ושכל ישר".
האם הדברים צריכים להיבדק על ידי ועדת חקירה?
"היה צריך להפנות זאת לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שתפקידה לשמש שלוחה של האזרחים לבקרת המערכות הצבאיות".


לא תיתכן הגנה מוחלטת


גם אהרן לברן אינו נלהב מרעיון ועדת החקירה. "ועדת חקירה זה קשקוש, משום שאיזו ועדה תוציא את הדברים הנכונים החוצה? הרי זו תהיה ועדה של יֶסמֶנים שלא תמצא דופי בשלטון. באותה מידה, את מי ימנו לוועדת חקירה?"
וכך גם, אם כי בהבדלי דעה ברורים, יוסי פלד – "על מה יעשו חקירה? על חוסר ביטחון לאזרחים? הדבר הכי טוב שיעשו, שילכו לבחירות ויבחרו ממשלה אחרת. המדינה במצב נוראי" – ויובל שטייניץ: "ועדות חקירה מקימים כשצריך חקירה מאומצת בדברים שאי אפשר לבדוק אחרת, לא בדברים גלויים לחלוטין. תפקוד הממשלות גלוי לחלוטין ונתון לשיפוט הבוחר, הציבור, הכנסת".
"הטענות בנוסח 'אתם חייבים להגן עלינו' לא מקובלות עלי", ממשיך שטייניץ. "אין אף פעם הגנה מוחלטת. בבריטניה נהרגו עשרות אלפי אזרחים במשך שנתיים – אז באו אל צ'רצ'יל והאשימו אותו? יהיו עוד הרבה שנים שיהיו בהן אבדות מצדנו. לא היתה אף ממשלה שהיתה פטורה מטענות אלו. אין פטנטים. יכול להיות שבתוך כמה שנים תהיה לנו מערכת לנטרול טילים על ידי לייזר, אבל זה לא מיידי, ובכל מקרה, אין פתרונות מוחלטים בכלל. חשיפת העורף היא חלק מפירות הביאושים של אוסלו".
גורם שעל אף הכתרתו הרשמית כ"לא רלוונטי" ממשיך להיחשב בעיני רבים כשורש הרע, הוא, כמובן 'פרזידנט' ערפאת. אהרן לברן הוא היחיד המסרב להתרגש ממנו: "אני רוצה לשלוח לליצן במוקטעה תרופות, שיחיה לנצח. כרגע, מאז מפת הדרכים האומללה, הוא נכס לישראל. אף אחד לא מחשיב אותו, והוא מצייץ מהחור העלוב שלו מפעם לפעם. אם חס וחלילה הוא ילך, יקומו כל מיני מנוולים כמו דחלאן ואבו-מאזן ואז ישראל תתבקש לשלם מחירים. אני לא רוצה לשלם ולו סנט אחד".
"למה ערפאת עוד כאן?" – שואל יובל שטייניץ. "סילוק ערפאת הוא פרמטר בניצחון ובתבוסה. החזרתו לתוניסיה עם כל הגווארדיה שהגיעה איתו משם היא אולי מורלית, אבל היא משפיעה על השטח. הוא צריך לשלם את המחיר: למות מידינו, או, למצער, להיות מגורש על ידינו לתוניסיה – שימות שם בתסכול ובבדידות. ואת זה עוד לא עשינו".
ויוסי פלד, בסגנונו שלו: "ערפאת, אם הוא לא יהיה פה בכל דרך שהיא, זה יפה מאוד. בין אם הוא ימות מוות טבעי, או לא טבעי, או פתאום ייעלם, הוא אינו מוסיף דבר. רק גורע".



שלח לחבר

שלח כתבה לחבר

הערות:

שלח ל - e-mail:

שם השולח:

e-mail השולח:

הוספת תגובה

כותרת:

שם:

אימייל

מגורים:

שים לב!

מערכת Yeshanews שומרת לעצמה את הזכות שלא לפרסם תגובות שאינן ראויות לפרסום.

אין תגובות לכתבה
 

פרסומת