תרבות ותקשורת

בנח"ל קרנבל

יעקב בר-און ב חשוון התשס"ה 17/10/2004 09:40

אח, היו ימים! כשאריק אינשטיין נתקע באמצע השיר, חיים טופול חיקה את יוסי בנאי, ושלום חנוך סירב להתערבב עם החבר'ה * כן כן, חברי הלהקה הצבאית הכי מיתולוגית שהיתה לנו כאן נזכרים בערגה בתהילת העבר ובטוחים שאין, אין עליהם

בחורף גשום אחד בנובמבר 51' נפל דבר בעולם הבידור הישראלי. ארבעה חודשים לאחר שעלתה על הקרקע היאחזות הנח"ל הראשונה, מול עזה, קיבוץ נחל-עוז של היום, התקיימה בבית הקולנוע 'דל מראה' ברמת-השרון טבילת האש של להקת הנח"ל, הלהקה הצבאית הראשונה שהוקמה לאחר קום המדינה. הלהקות הצבאיות של תש"ח כבר היו היסטוריה; ניסיון להמשיך בחיי האזרחות את חוד החנית שלהן, 'הצ'יזבטרון', כשל. באין להקות אחרות בצבא באותה תקופה התפרצה להקת הנח"ל בעיצומה של תקופת הצנע והמעברות אל דלת פתוחה, ובתוך זמן קצר הפכה ללהקה של המדינה.

חיים טופול: "ב-56' נשלחנו להופיע במעברת תלפיות, אני כסאלח שבתי ונחמה (הנדל) בתפקיד העובדת הסוציאלית שבאה לעזור. אשה אחת איבדה את הסבלנות, עלתה לבמה, קרעה מידי נחמה את חבילת הטפסים וצעקה – יא סוציאלית, או שתתני לסאלח פתק, או שתלכי הביתה!"
מייסד להקת הנח"ל, גיורא מנור (78) נמנה עם המרואיינים הרבים ב'יורים ושרים', סדרה היסטורית-דוקומנטרית בת ארבע תוכניות בבימויו של ארז לאופר, העולה מיום שני על המרקע הקטן (ערוץ 2). לאופר מציע כאן מה שהוא מכנה "מבט עכשווי, מפוכח וביקורתי על תופעת הלהקות הצבאיות", שהתחילו מבחינתו ב'מעין זה', להקת הבריגדה במלחמת העולם השנייה, בכיכובם של יוסי ידין וחנה מרון ומגיעות עד צוות ההווי הצבאי של סשה גרישקוב, "הכוכבת שלא נולדה".
איך שלא מסתכלים על תופעת הלהקות הצבאיות, להקת הנח"ל היא חוד החנית שלה. הלהקה, שממנה יצאו, בין השאר, יוסי בנאי, חיים טופול, אריק אינשטיין, יהורם גאון, טוביה צפיר, שלום חנוך וירדנה ארזי והביאה לעולם שירים כמו 'מחר', 'בהיאחזות הנח"ל בסיני', 'שלווה', 'דינה ברזילי' ו'שיר לשלום', צמחה יש מאין, בלי כל החלטה מסודרת מגבוה. הצורה המאולתרת שבה הוקמה הלמה את האווירה הפלמ"חית, את התום וההתלהבות של ראשית ימי המדינה.


מדריך לתייר בנח"ל


מנור חלם על תיאטרון, ושלא במתכוון הניח את היסודות למפעל הלהקות הצבאיות. "כשהתגייסתי הייתי בן 24, שחקן ב'הוא הלך בשדות' בתיאטרון הקאמרי", הוא משחזר כשאנחנו נפגשים בקיבוץ שלו, משמר-העמק. "הראש שלי היה לגמרי בתיאטרון ובכלל לא הבנתי מה זה צבא. יד המקרה הוליכה אותי אל הקמת להקת הנח"ל".
בחופשות ציפתה לו בתל-אביב משפחת קרוון, משפחתו המאמצת. בנה, דני, לימים אמן בינלאומי, שירת במפקדת הנח"ל כצייר ושכנע את מנור להצטרף. "יש אצלנו קצין שמאוד אוהב תיאטרון", אמר על ארי הרצברג המנוח, כעבור שנים מנכ"ל 'הבימה'. "תגיד לו שאתה חושב שהנח"ל צריך להקה ואתה צריך להיות המפקד שלה".
מנור הציע את עצמו ונענה בחיוב. הוא נשלח לקורס מ"כים, ו"מצאתי עצמי בקורס בין חבר'ה קיבוצניקים ומושבניקים והאווירה היתה יוצאת מהכלל". כשחזר עטור דרגות למפקדת הנח"ל חיפש מועמדים ללהקה. את דובי זלצר, שיהפוך בהמשך למלחין שיריה הראשונים ('הורה היאחזות' ו'יא ירח', למשל), הכריח לעזוב קורס מ"כים ולהצטרף. בלהקה הכיר זלצר את רעייתו הראשונה, גאולה גיל ("דבר אלי בפרחים"), שהתחילה דווקא כקומיקאית. זמרת הלהקה היתה יונה עטרי משעריים, והכוכב הגדול היה יוסי בנאי.
החזרות, במחנה הנח"ל בגליל, נמשכו חודשים. מנור כתב את התוכנית הראשונה, 'מירית מסתדרת', וביים. "זאת היתה מעין הצגת הסברה, מדריך לתיירים בנח"ל", הוא מציין.
החזרה הכללית של להקת הנח"ל כמעט הפכה לשירת הברבור שלה. "מפקד החיל, משה נצר מרמת-יוחנן, הזמין את כל קציני המטה הכללי", מספר מנור. "האולם על הגבעה ברמת-השרון היה עמוס פלאפלים. הילדים המסכנים שיחקו קומדיה, אבל איש לא צחק. כל כך ריחמתי עליהם. זאת היתה זוועה. היו קצינים שירדו על זה שהם שרים שבאפסנאות אין שרוכי נעליים. אבל חיים חפר שנכח במקום הציל את המצב. מה אתם רוצים מהם, הוא אמר, ההופעה הראשונה של הצ'יזבטרון היתה גרועה יותר. ניצלנו".
מלכתחילה היה ברור שלהקת הנח"ל אינה קופאת על שמריה. המצוד אחר זמרים מוכשרים נמשך. שמואל שי, לבית גולדברג, היה מראשוני המצטרפים. "נלקחתי אל הלהקה מאחורי הצאן של קיבוץ מעין-ברוך", הוא מספר. "אני אולי היחיד שהגיע ללהקה בפקודה. גיורא ראה אותי מצחיק במסיבת הסיום של הטירונות עם חיקויים של בן-גוריון וכאלה, ושום דבר לא עזר: ללהקה! הוא אמר".

נעמי פולני: "עוד כשהכל להט ושלום (חנוך) כביכול היה בתוך החבורה, הוא היה נגד. זה טבוע במהות שלו. שלום אמנם חיבר שירים יפים, אבל הוא לא יודע מה זה להיות בחברותא. כנראה הוא יותר מדי דגול"
מנור לא ממש התחשב בשאיפות של שי. הראש שלו היה בתיאטרון והוא ניסה ליישם את זה בתוכנית השנייה של הלהקה. הקהל שלה, החיילים, לא התלהב משינוי המגמה. החבר'ה רצו בידור. שי מצא עצמו מצורף לוותיקים זלצר, עטרי ובנאי כחוליית בידור שהתרוצצה בין אירועים צבאיים ברחבי הארץ. "הלהקה עשתה לי רק טוב", מציינת עטרי. "כמי שבאה מבית דתי, נפתחתי בלהקה. נהניתי מכל רגע. מהתחלה היינו להקה מושקעת".
היו קרבות על סולואים, כמו שהוצג בסרט 'הלהקה'?
"לא בזמני. אצלנו לא היתה תחרות".
שי: "מצדי לא היה שום איום על הסולואים. יוסי (בנאי) ואני נחשבנו לזייפנים של הלהקה ועשינו תנועות עם השפתיים. בעניין הזה הסתדרנו עם דובי שהיה מפקד לא נוקשה ובעיקר חבר. פעם איזה מושיקו, שהיה זמן מה בלהקה, פיתה את יוסי ואותי להופיע בחלטורה במקווה-ישראל, מה שאסור בצבא. כטוב לבנו בלירות הראשונות שהרווחנו, נעצרנו ליד מצחצח נעליים בתל-אביב. יחי הרושם! בדיוק עבר דובי, המפקד שלנו, ושאל מאיפה הכסף. עד היום לא גילינו לו".
גיורא מנור נפרד מהלהקה עם שחרורו משירות סדיר. בדרך למימוש קריירה של במאי תיאטרון ותסכיתים מצליח, ולאחר מכן כמבקר תיאטרון ומחול, השקיע לא מעט עמל ויזע ברפת ובלול של משמר-העמק. את מקומו תפס דוד ברגמן, במאי עולה מצרפת, שהתמיד בלהקה עד 58'. ברגמן אינו שוכח כיצד כמעט החמיצו את גדול כוכבי להקת הנח"ל, חיים טופול. ברגמן: "הבחינה הראשונה של טופול היתה כישלון. הבחור הגיע עם החיקויים הספרדיים המוכרים של יוסי בנאי. אמרתי לו שאין לנו צורך בבנאי נוסף. ואם הוא רוצה, שיביא סחורה אחרת בבחינה השנייה. זה כבר היה סיפור אחר לגמרי. הפעם טופול היה נהדר במקוריות שלו".
טופול לא התכוון לככב בלהקה. "להקת הנח"ל באה אלינו להופעה בבית-דראס", הוא מספר. "החלטנו לעשות להם תרגיל – לא לצחוק. בשום אופן לא לצחוק! הם כמעט טיפסו על קירות, אבל שום דבר לא עזר להם אצלנו. אפילו לא חיוך וחצי חיוך. אחרי מאמץ נואש של חצי שעה ירדה הלהקה מהבמה. אז קם הרס"ר שלנו, חנניה, וקרא – בייליס, טובול, עלו לבמה, יאללה! תראו לשחקנים האלה איך מצחיקים! הראינו, ועוד איך. הקהל התפקע מצחוק והאדמה רעדה ממחיאות כפיים. אבל הפדיחה הזאת לא עברה בשקט, וכשהזדמנתי למפקדת פיקוד הנח"ל הגיע פתאום בנאי והודיע לי – אתה מצטרף אלינו ללהקה. אמרתי לו שהוא טועה ויש לי סיפוח לצנחנים. בסופו של דבר, הטעות היתה כולה שלי. כך נקבע מסלול חיי".


בלי נושאים סוציאליים


טופול הסתמן מיד ככוכב הבא של הלהקה. גם הצטרפותם של כוכבים כמו נחמה הנדל, גבי עמרני, איתמר כהן של 'רחל רחל', עליזה קאשי של 'יא משלטי', אליהו ברקאי, ברקו, (שכעבור זמן לא רב נהרג בתאונת אופנוע), האקורדיוניסט יוס'לה אורג (לימים מדען גרעין), וכמובן אורי זוהר, לא מנעה מטופול להתבלט. אבל כשאפרים קישון הביא את 'סאלח שבתי' נשמעו טענות שהלהקה הצבאית לא צריכה לעסוק בנושאים סוציאליים. "מטורפים! זאת קומדיה, לא משהו דרמטי", הגן קישון על יצירתו, וניצח. קצין החינוך הרצברג והבמאי ברגמן תמכו במחזה שלו.
טופול: "ב-56' נשלחה הלהקה להופיע בחגיגת יום העצמאות במעברת תלפיות בירושלים מעל גבי משאית גדולה ששימשה לנו כבמה. כשעלינו עליה, אני כסאלח ונחמה (הנדל) בתפקיד העובדת הסוציאלית שבאה לעזור, הקהל שמח. כשביקשתי מנחמה פתק ללשכת העבודה, הקהל הסתקרן לדעת אם הסוציאלית באמת תעזור לי. אבל כשנחמה התחילה לבקש פרטים ואמרה שצריך למלא טפסים, זה שיגע את הקהל. אשה אחת איבדה שם את סבלנותה, עלתה למשאית והתנפלה על נחמה, כשכל הקהל מעודד אותה בקריאות זעם. האשה קרעה מידי נחמה את חבילת הטפסים וצעקה – יא סוציאלית, או שתתני לסאלח פתק, או שתלכי הביתה! מכל עבר נשמעו קריאות עידוד – כן, כן, יאללה, תלכי! כשהבחנתי בתנועה מעוררת דאגה לעבר הבמה מצד הקהל, הסרתי את כובע הבארט מראשי וביקשתי בשמו של סאלח – גבירותיי ורבותיי, בבקשה, זוהי רק הצגה, נחמה היא שחקנית ואנחנו חברים טובים, חיילים ביחד בצבא. הקהל נרגע והמערכון נמשך, אבל מבטי השנאה ליוו את נחמה עד שנסענו משם".
לקראת סוף אותה שנה כבר היה בלהקה כוכב נוסף, אריק אינשטיין, שבכלל לא חלם להיות כוכב. כאלוף הנוער בקפיצה לגובה קיווה להיות מדריך ספורט, אבל בשל היותו קצר רואי נאלץ לוותר. "למרות ששמעתי את השירים ברדיו, לא היה לי ידע על הלהקות הצבאיות", אומר אינשטיין. האיש שסימן לו את הדרך לקריירה היה אביו, יעקב אינשטיין, שחקן 'אהל', שהבחין במצוקת בנו, שנבצר ממנו לעשות משהו עם כישוריו הספורטיביים בצבא והעלה בפניו את האפשרות של להקה.
אינשטיין: "נבחנתי באטיודים, מין תרגילים משחקיים כאלה. למרות שהייתי די ביישן, הצלחתי עם טיפת הניסיון שהיה לי מהחוג הדרמטי בבית הספר לעשות איזה תרגיל סביב כוס קפה. כשרצו לשמוע אותי שר, היתה בעיה. לא היה שיר שידעתי מההתחלה עד הסוף. שרתי את 'שיבולת בשדה' בית ורבע ונעצרתי. בהחלט מצב מביך. אבל הרצברג, קצין החינוך, שידע מי אבא שלי, אמר – תעזבו אותו, בסדר".
אינשטיין והאחרים זומנו בבהילות לביתו של המלחין משה וילנסקי, מי שהלחין לנח"לאים להיטי-ענק – בדרך כלל עם המשורר יחיאל מוהר – כמו 'הורה נתגבר', 'תותחים במקום גרביים', 'יא משלטי' ו'רחל רחל'. המשימה החשאית היתה ללמוד ולהקליט את השיר 'מול הר סיני'. תוך שלושה ימים, כשפרץ מבצע סיני, כבר הבינו מה פשר הבהילות. אינשטיין התרגש מהמעמד. "מבלי לקחת מכבודו של וילנסקי, יותר אהבנו ללמוד שירים אצל סשה ארגוב – אולי בגלל שהשירים שלו היו מורכבים ומעניינים יותר. לפני שהיינו באים אליו, היינו מתרגשים".
היו קרבות על סולואים?
"זה בזמנים אחרים, לא בתקופה שלנו. ראיתי את הסרט 'הלהקה', שמלקה. מה לעשות, היינו יותר תמימים. לא היו לנו ריבים על סולואים. שום אינטריגות. הסולנים היו יוסי פרוסט (לימים מנכ"ל 'אמנות לעם', י"ב) ואיתמר כהן. לי נתנו לחכות תוכנית ועוד תוכנית עד ששרתי את 'חופשה בניכר'. ורק אחרי זה שרתי את 'רוח סתיו'. ליורם (יהורם גאון) היה פחות מזה. הוא היה שחקן אצלנו. בקושי אפשרו לו לשיר בקול דיבורי את השורה 'היי, בובה, מותק, בואי לרקוד'".


המפץ הגדול


"כשהגעתי למפקדת הנח"ל נתקלתי בכניסה במין דבר ארוך כזה, רזה וחיוור, עם נעלי צבא גדולות", מספר יוסי פרוסט. "'שלום, שמי אריק אינשטיין', הוא הציג את עצמו. 'אני מבין שאתה יוסי פרוסט ואתה שר', אמר, ודרש שאשיר לו. הייתי במבוכה גדולה. בשבילי הוא היה ותיק, למרות שהגיע שבועיים לפני. זמזמתי לו משהו והוא פסק – יש לך קול טוב! זה היה כביכול אישור הכניסה שלי ללהקה".
אינשטיין מתרפק על הימים ההם. "הופענו רק עם אקורדיון ובלי מיקרופונים. גם מול המון חיילים באמפיתיאטרון. להופעות נסענו ב'שולטהייס', המשאית שלנו, עם הספסלים בצדדים שעליהם התגלצ'נו בכל סיבוב. אולי היה קשה, אבל לא הרגשנו גיבורים גדולים או חלוצים. לא חיפשנו להתפנק. כל מה שרצינו זה לעשות טוב לחיילים".
יהורם גאון הצטרף ללהקת הנח"ל תוכנית לאחר אינשטיין. "בשביל חבר'ה כמוני הלהקה הזאת היתה משאת נפש, משהו כמו 'הבימה', 'הקאמרי' ו'בצל ירוק' ביחד", הוא נזכר. "אבל מה לעשות שהורי רצו עורך דין או רופא בבית. יום אחד חזרה עליזה (רוזן) בסערה מתל-אביב וסיפרה שהתקבלה ללהקת הנח"ל. עוד באותו שבוע מיהרתי עם בן הכיתה שלנו, האקורדיוניסט תובל פטר, להיבחן גם כן. מאוחר יותר המשכנו שלושתנו ל'תרנגולים'".
בהמשך עברו דרך הלהקה ישראל פוליאקוב (פולי) וגברי בנאי, יורם ארבל, חנן גולדבלט, מרדכי (פופיק) ארנון, ורבים אחרים. אבל משמעותית ביותר היתה הצטרפותו של יאיר רוזנבלום ללהקה על תקן אקורדיוניסט לקראת אמצע שנות השישים. הוא וחברו, הבמאי דני ליטאי, חוללו את מהפכת הרוק'נרול בלהקת הנח"ל.
ליטאי: "התחלתי בנח"ל בתור במאי פזמונים. נדמה לי שזה היה בסוף 62', שנה לאחר שהשתחררתי מלהקת פיקוד המרכז ואחרי שעודד קוטלר הזמין אותי לביים פזמונים בלהקת פיקוד הצפון. ישר נפלתי שם על 'שמש במדבר', מחזמר שהתבסס על השירים של נעמי שמר ובראשם 'מחר'. טוביה צפיר היה כוכב הלהקה. מאז ובשנים הבאות עבדתי בנח"ל עם במאים כמו יוסי בנאי ושייקה אופיר. אחר כך באו שלום חנוך וששון קוסובסקי (ששי קשת), חנן בולייבסקי (יובל), אבינעם קליינמן (קורן) ומנחם זילברמן, שהצטרפו אל טוביה קוזלובסקי, הוא צפיר, וכמובן שולה חן.
שלום חנוך חייב את ראשית פרסומו ללהקת הנח"ל, אבל בטלוויזיה הוא מספר עד כמה לא השתלב עם רוח הלהקה. זה מקומם את נעמי פולני, שמדברת עליו בבוטות: "עוד כשהכל להט והוא כביכול היה בתוך החבורה, הוא היה נגד. זה טבוע במהות שלו. שלום אמנם חיבר שירים יפים, אבל הוא לא יודע מה זה להיות בחברותא. כנראה הוא יותר מדי דגול.. ."
פולני של 'הצ'יזבטרון' ו'התרנגולים' הגיעה לביים את התוכנית שלאחר הניצחון, וכדרכה לא היה לה צורך לצדה בבמאי פזמונים ובמנהל מוזיקלי. לאחר חודשים של עבודה, המפץ הגדול לא איחר להגיע. תוכניתה לא התאימה לרוח החדשה שנשבה במדינה. "במבט לאחור, ברור לי שהיה צורך בשינוי", היא אומרת. "הזמנים השתנו. אז החזירו את יאיר רוזנבלום ואת דני ליטאי. איזו התקדמות הביא ליטאי חוץ מכל מיני ענטוזים נלעגים? זה היה מכוער!"
ליטאי דווקא נזהר בכבודה של פולני. "אני מעריץ את האשה הזאת; למדתי ממנה המון", הוא אומר. "ב-68', נעמי ניסתה לחזור על מה שעשתה שבע שנים קודם לכן עם 'התרנגולים'. זה יצא אמנותי ופשוט לא תפס את החבר'ה. חברי הלהקה היו ממש שפופים, בפרט כשראו את ההצלחה האדירה שהיתה לתוכנית שיאיר ואני עשינו כמה ימים קודם לכן עם להקת חיל הים".


דיוויזיית הבידור


ב'קרנבל בנח"ל', התוכנית ה-21 של הלהקה, קיבל ליטאי את מלוא סמכויות הבימוי. "זה היה שיגעון, בפרט שנזהרנו שלא לגעת בחומר של נעמי", הוא אומר. "שלום חנוך וששי קשת כבר עזבו את הלהקה ואנחנו נדרשנו להעמיד תוכנית תוך חודש. מנחם זילברמן ומוטי פליישר, 'מניצולי נעמי' הפכו לכוכבי הלהקה שאליה הצטרפו שתי זמרות גדולות כאופירה גלוסקא ומירי אלוני. התוכנית היתה מוכנה בזמן עם שירים כמו 'בשמלה אדומה', 'החיים היפים', 'שלווה' וכמובן 'קרנבל בנח"ל".
"לא הייתי מוכן לבום הזה. בסך הכל רציתי לנוח מהעבודה המאומצת עם להקת חיל הים, וגם הייתי עסוק כשחקן בתיאטרון חיפה. החבר'ה בטח קיללו אותי, כי את החזרות נאלצנו לקיים בשעות הקטנות של הלילה..."
באותה תקופה היו ליטאי ויאיר רוזנבלום המנוח צמד מצליח ומבוקש בבידור הישראלי. רוזנבלום, שהגיע אל ה"קרנבל" בגיל 24 בלבד, הניב סדרת להיטים. "יאיר היה גאון", אומר ליטאי, "אבל גם איש לא נוח, וזה בלשון המעטה. היינו כל הזמן במריבות. היו שטענו שסבלתי ממנו הכי הרבה, אבל כשמהפיקוד רצו להחליף אותו, התנגדתי. אמרתי שעדיף לסבול קצת בשביל ליהנות מהעבודה הנהדרת שלו. היום הוא חסר לי מאוד".
בלי כוונה, רוזנבלום מצא את עצמו מעורב באחת השערוריות הגדולות בעולם הבידור בארץ. 'שיר לשלום', שכתב עם יעקב רוטבליט, הוחרם על ידי אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי, ועל ידי אלוף פיקוד הדרום, אריאל שרון, מתוך חשש שיפגע במורל העם. סולנית השיר, מירי אלוני, חתמה קבע כדי לככב בלהקה. ירדנה ארזי היתה בין המזמרות לצדה. "את 'שיר לשלום' הקלטנו ממש במחתרת", אומרת ארזי. "באמצע ההקלטה, כששאול ביבר, ראש ענף הווי ובידור, נכנס, עשינו את עצמנו כאילו אנחנו שירים שיר אחר. אחר כך היה לנו משחק מחבואים עם השיר הזה".
עם חברותיה הקרובות רותי הולצמן ולאה לופטין היא הופיעה בצילה של מירי אלוני. כשהשתחררו, היא היתה כוכבת התוכנית 'פלנח"ניק' עם דואו "הפרוטה והירח" המקסים עם גידי גוב. למרות שכבר היתה עם חוזה באזרחית, חתמה על קבע בשביל התוכנית. "הרגשתי שעוד לא מיציתי את להקת הנח"ל והבנתי שהיא משהו הרבה יותר גדול מכל דבר אחר שיכולתי להשיג באותו זמן בשוק האזרחי".
אז קרה מה שארזי מכנה "המרד". "בחזרות לתוכנית החזיקו אותנו נורא קצר עם חזרות בלילות ארוכים בלי שינה. היתה אווירה של טרור, וזה הוליך לפיצוץ. ובאמת, יאיר רוזנבלום הוחלף על ידי בני נגרי בניהול המוזיקלי".
'פלנח"ניק' חתמה את תור הזהב של להקת הנח"ל. ליטאי עוד המשיך לתוכנית נוספת, 'סיפורה של להקה', בכיכובן של מיקי קם ואסתר שמיר – ולא הוסיף. הלהקה שקעה בדרך לביטול הלהקות על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן.
קצת לפני 'סיפורה של להקה' חוותה ארזי את החוויות המזעזעות ביותר של הקריירה שלה. עם פרוץ מלחמת יום כיפור גויסו האמנים למילואים. "דיוויזיית הבידור", אומר בתוכנית חברה ללהקה של ארזי, עמוס טלשיר, מי שהיה בעלה הראשון וכיום מראשי ענף הפרסום.
ארזי: "חזרנו למדים במלחמה. זה נראה היה לי טבעי לגמרי. אבל זה היה נורא לשיר מול מה שנשאר מגדוד 50. מולנו ישבו אנשים צעירים ומאובקים עם הרבה עצב בעיניים ולא הבינו למה באנו לבלבל את המוח. רק כששרנו את 'הרעות', נגענו בהם. כולנו נשברנו שם".


הריאל מדריד של הזמר הישראלי


להקת הנח"ל חודשה באמצע שנות ה-80, אבל למרות הכוחות הרעננים לא חזרה על תהילת העבר. בין חבריה היה יואב צפיר, ששיחק בלהקה עם הלהיט 'דג מלוח ותה'. "הלהקה שלנו, שבין משתתפיה היו דנה ברגר, שרון חזיז, מומי לוי, אילה אשרוב ושי זורניצר, היתה האחרונה שקיבלה חשיפה", הוא אומר. "דווקא עם פריחת הטלוויזיה, הלהקות סיימו את תפקידן".
'כוכב נולד', שאתה מביים, היא התחליף?
"אולי בעניין של גילוי כישרונות, אבל לרוח של להקת הנח"ל של פעם אין תחליף".
"מההתחלה, להקת הנח"ל היתה הטובה ביותר", פוסק יצחק שאולי, במאי 'קרובים קרובים' ו'מיכאלה' וחברם למחזור של יהורם גאון ואריק אינשטיין. "זה משהו של פעם בדור. היה כאן שילוב מיוחד במינו של מיטב השחקנים ומיטב הזמרים עם מיטב הכותבים. אני שומע על מריבות על סולואים בלהקות צבאיות ולא מאמין. היינו משהו אחר".
"להקת הנח"ל לא היתה רק צבא", מוסיף חיים טופול. "אם הלהקות האחרות הביאו הומור של חיילים, ללהקת הנח"ל היתה האקסטרה מייל, מה שנקרא. היא עסקה לא רק בחיילות, אלא גם בהתיישבות ובהתנדבות. אני מבטיח לך שכששרתי 'חיינו עולים בין מגל ובין חרב, חיינו שזורים חניתות ודגן', התכוונתי לכל מילה. היינו להקה של תקופה, כשרוח השירים היתה מעבר לשלגריות שלהם".
"אין תחליף ללהקת הנח"ל", מסכם אריק אינשטיין. "לא פלא שבעבר כל הטובים רצו להופיע בה. היינו כמו להקת עלית, ריאל מדריד של הזמר הישראלי. אבל אווירה כמו שהיתה אז לא יכולה לחזור".



שלח לחבר

שלח כתבה לחבר

הערות:

שלח ל - e-mail:

שם השולח:

e-mail השולח:

הוספת תגובה

כותרת:

שם:

אימייל

מגורים:

שים לב!

מערכת Yeshanews שומרת לעצמה את הזכות שלא לפרסם תגובות שאינן ראויות לפרסום.

 

פרסומת