חדשות

השמאל - מקל בגלגלי שיבת ציון....

חנה אייזנמן ו תמוז התשס"ה 13/07/2005 14:04

ב־18 במאי הודיע ראש העיר הגרמני ליהודים, שניתנת להם הזדמנות לעזוב את העיר ''מרצונם החופשי'', ואלה שיעשו כן יוכלו לקחת עימם את רכושם. היום האחרון שנקבע להם היה ה־15 באוגוסט. ואמנם עד לאותו יום עזבו את העיר רבבות יהודים ''מרצונם החופשי''. חלקם עברו לאזור פולין המזרחית, שנכבשה על ידי רוסיה, וחלקם לעיירות הקטנות ולכפרים בסביבות קרקוב, בתקוה שהכובש הגרמני לא ימצא אותם שם. בנובמבר 1940 החל הגירוש בכח של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. עתה הורשו היהודים לשאת עימם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד מרץ 1941 גורשו כ־40,000 יהודים, ובעיר נשארו כ־11000 יהודים.

"אסור להשוות...", האמנם?

זה היה בנובמבר 1937 בעיר טומשוב-מאזובייצק, יצחק בן עמי, שליח העפלה מטעם ה"ארגון"- בית"ר ("שנות זעם, ימי תהילה") נלקח ע"י משה לביתו. בבית אוירה מתוחה, שסיבתה מתבררת תוך כדי ארוחת הערב;
- על רגל אחת, זהו, אבא; נמאסה עלי ועייפתי מן העיר הזאת, מהארץ הזאת ומחייה. אני רוצה לצאת מכאן. פשוט איני יכל לשאת זאת עוד.
- אינך יכל לשאת זאת עוד? מה שהיה טוב למדי לי, לאבי ולסבי אינו טוב למדי לך?
- זה אינו טוב למדי לי, וזה לא היה טוב למדי לך, היינו צריכים לעזוב מזמן, כמו שעשה סבו של יצחק. אני רוצה לנסוע לארץ שאני יכל להרגיש כחלק ממנה, שאיש לא יהיה מסוגל לזרוק אותי ממנה, כאשר יתחשק לו.........(?!)
-
אופס! משה טור-פז אייכה? יש פה מישהו שזקוק לעבור ב"עדינות וברגישות", סידרת חינוך, שדוגמתה יכל לנהל "גושניק גאה". כבר עשית ניסוי על החייל אבי ביבר. אתה האדם המתאים להסביר לבור ועם הארץ, כי בדמוקרטיה, יכל כל דיקטטור, בעל פודלים, לעשות מה שהוא רוצה, גם לגרש יהודים. בדמוקרטיות של אירופה גירשו יהודים, אז למה לא ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"? איך נוכיח שככל הגויים בית ישראל?
אעזור לך ולקוראים להיזכר בטיעוניך הבהירים להפליא לחייל היהודי, ביבר, ותהיה בזה גם תרומה
להכנת גליון האישומים שיוצג בבית המשפט, כאשר תעמוד לדין באשמת ביצוע פשעים חמורים נגד העם היהודי ונגד האנושות!
משה טור-פז, nrg: היות ואין בדעתי לסרב לפקודת צה"ל, אני עלול למצוא עצמי, כמו רבים אחרים מתושבי ישראל, שותף אקטיבי לפינוי אנשים מבתיהם. עשיתי זאת בקושי לא קטן בעבר כשהיה מדובר במשפחתו של מחבל שהרג יהודים. להבדיל אלף אלפי הבדלות, לעשות זאת לאנשים שלא חטאו במאומה, ושוב, ללא קשר לדעותיי הפוליטיות, יהיה קשה מנשוא
("יש להם אהבה וצה"ל ינצח" 19.12.2004).
"...לפני שנה פנה אלי חייל שלי במילואים ואמר לי שבשירות הקרוב שלנו בנצרים עשויה להיות לו בעיה. הוא איש מצפון שמאלני ומשמש כצלף. הוא חשש שמא יקבל פקודה לירות במצב בו הפקודה לא תיראה לו. אמרתי לו שהוא בדיוק האיש שאני רוצה שיהיה בין הכוונות ברגעים המכריעים בקרב. הוא יירה כשצריך ולא יירה כשלא צריך. הוא השתכנע והגיע למילואים!
אבי, שברת את הכלים. בחרת לא להיות חלק מהמשחק. דווקא אדם רגיש כמוך היה צריך להיות בחזית הפינוי בגוש-קטיף. לעשות את המלאכה המלוכלכת של פינוי אנשים מבתיהם בעדינות וברגישות.
החלטת לנהוג אחרת ואני מצטער על כך. אתה לא תהיה עימנו, הכוחות המשרתים והמפנים בקיץ הקרוב. אני מקווה ומתפלל שמעטים בציונות הדתית יבחרו בדרכך. אתם תהיו מחוץ למחנה הדמוקרטי, גם אם במקומות מסוימים יהללו אתכם. במילואים כבר לא נראה אותך ("אבי, ביישת אותנו", 7.7.2005).

את הטור-פז'ים מתאר יצחק כצנלסון, הי"ד, ב"פנקס וויטל", חדשים מעטים לפני שנשלחו, הוא ובנו ששרד לו, ל"מזרח" ממנו לא שבו:
" ביום 22 ביולי, בשנת 1942 פשטו חבורות השוטרים, בחורים יהודים, על בתי הפליטים, העניים המרודים, הנגועים וגוועים ברעב, על בתי מחסה הילדים הדוויים וסחבום עגלות עגלות,מלאות אנשים נשים וטף, ככלובים מלאים עוף, אל תחנת הבכא, אל מגרש ה"אומשלאק" (אנ'אומגליק און א שלאק ואלן זיי טרעפן,די יידישעפאליציי" – שיבואו אסון ומכה נאמנה על המשטרה היהודית)......
"אלה השוטרים מישראל! החרפה עדי עד.... מה להם עם עם היהודים? .... הראשים שבהם גמרו חוק לימודי המשפטים, הנדסה וכד', וכדאי לציין, כל מה שגדלו במעלת הדיפלום, קלקולם גדול יותר.....
"אלה השוטרים – כמעט בלי יוצא מן הכלל, הפחותים שבפחותים, מזוהמים מתוכם, מזוהמי הנפש..... רקב החלודה הם העולה במי בצה, אם אתה נתקל בם, אתה בא לידי הקאה... הם המה החומר הרצוי ביותר לגרמנים, במין 'אנושי' זה שמחו כמוצאים שלל רב. מצא מין את מינו. הגרמנים, חיתו טרף אלה, לשו בהם, עיסו את השאור המסריח הזה, שמוהו בתנורם ויצא הטומטום המכוער והנעווה הזה – השוטר 'היהודי' כביכול, שאין בו אף משהו מן היהודים ואף משהו מן האדם. פרי גרמנים ורוח העם הרוצח הזה"!

טור פז מנסה להבהיר לאבי, שיש ביכולתו להחריב את עולמו של העם היהודי "בעדינות וברגישות". (נזכרתי במערכון של הגשש החיוור – המאזין שואל את המומחה, איך עליו לנהוג, כשהוא עולה במדרגות ופוגש את גב' זליבנסקי יורדת עם הזבל. מי מקדים שלום למי, מי שעולה או מי שיורד, ואיך ללחוץ את ידה של הגב' זליבנסקי, בעודה מחזיקה בידה הימנית את שקית הזבל. ועוד הוא מכביר בשאלות, עד שפקעה סבלנות המומחה לנימוסים, והוא מסכם: תתפוס לה את היד, תכופף אותה בעדינות, מאחורי הגב, ובעדינות, תכניס לה זאפטה איומה....)

את המשורר יצחק כצנלסון, הי"ד, זה לא הצחיק; "... שם קיבל אותם בסבר פנים גרמני אשמאי, הגראף פון אויפן-מלמאדי. הרוצח הזה כותב שירים, הוא כהורסט וסל! הסביר את פניו לאלה שהוא מרצחם, בעוד איזה רגעים, ודיבר כמעט על לב ההולכים להרצח, בבת צחוק נעימה, חניך גטה זה: הנה אתם נשלחים לעבודה מזרחה, לעבודה אולי קצת קשה, ואולם לא קשה ביותר, שאין בה סכנה. אתם צריכים לרחוץ את בשרכם, כי הנה באתם מורשה, במקום שחייתם בתנאים קשים, אי אפשר להקפיד על הנקיון... תרחצו עתה בטרם תצאו לעבודה, תנוחו ... על כן תפשטו את בגדיכם, תחלצו נעליכם, תקשרו נעל בנעל כדי שלא תצטרכו לחפשם לאחר הרחיצה...
"... כך הוא עומד, זה הנתעב בנתעבים, ומשקר לא לצורך, שקהל השומעים, ביניהם גם הילדים, יודעים שהם נדונים למות, המחכה להם...."
אשמת הסוציאליסטים
כצנלסון מאשים בהשמדה את החלאה הנאצית, כמובן, את צ'רצ'יל, טרומאן וסטאלין: "...פחד שווא! שום טשערטשיל, שום רוזוולט ושום סטאלין... לא יזכירו להם את 'חטאם' זה... אולי תתעורר השאלה ככלות הכל, אחרי שפך הדם הרב בחזיתות של מלחמה: 'איים מיליוני הילדים מישראל, אין נשיו, אים זקניו, כל העם החי הזה בערים ובעיירות השקטות והרחוקות מן החזיתות, שדבר אין להם , לתינוקות ולזקנים ולנשים מישראל, עם פוליטיקה? למה הרגתם את כולם, לא השארתם אף אחד? שאלות שלא ישאלן אף אחד.."
ואת המימסד היהודי סוציאליסטי וה"ציוני" סוציאליסטי – "... ארורים אתם בכל העולמות, אתם ראשי המתבוללים עניי רוח ומסכנים בנפש מתוך הכרה בעניותכם זו! הן בסתר לבכם הנבוב ידעתם שאינכם ולא כלום, מתוך הכרת דלותכם הרוחנית התעיתם טובים ותמימים מכם, משכתם אותם לעבודות זרות וטמאות, הרעלתם המונים עם שאר רוח ושאר לב.....
"לא את תורת השויון ואהבת חופש ודרור לימדתם את המוני עמנו, אלא עקרתם מן השורש את זרע הטוב באדם, את אלוקי ישראל – הלוא הם: הצדק, היושר, האמת והאהבה לכל, בצורה ישראלית.
"לימדתם את המון עם ישראל אהבה סתם, אהבה שלא ממקורה, אהבה שנתרוקנה מתוכה, אהבה מליצה. טשטשתם את צורתם של המונים בישראל, סתרתם. כל כוחכם בסתירה, לבנות לא ידעתם! ארורים אתם, משכילים מן המין הגרוע, כפשע ביניכם ובין אלה ה"יהודים" שנמכרו לגרמנים לרצוח ולכלות אותנו..... נכנעתם לכל תנועה בטרם שאלוכם, ויתרתם על ערכי עם ותרבותו, מחקתם את עברו, כיחשתם, כפרתם בעיקרים, נכנעתם – ולו גם לפ.פ.ס... ואם הפ.פ.ס. בתור תנועת פועלים סוציאל-דמוקרטית, שלא כפרה בלאומיותם ואתם כפרתם! עמי רוסיה המועצתית אינם כופרים בלאומיותם, באהבה ליצירות עברם הרחוק, לנושנות שאינן מתישנות. לאופי של חיים, לאדמת אבות, לתרבות עתיקה – ואתם עקרתם אהבה זו משורש וכיחשתם בה...."
".... אתם לימדתם את לב המוני ישראל שלווה, השקט, שקטו במכונכם! ומכון אין....",

שאילולא הסלקציה וההטפה ליהודים להישאר במקומות מושבם ולא להסתכסך עם המדינות המארחות, לא היתה ההשמדה יוצאת אל הפועל. ראשית, בארץ ישראל יכלו להיות כבר שלושה מליוני אדם, שהיו ניצלים, ועם מציאותו של ישוב יהודי חזק בארץ ישראל, הגרמנים לא היו מעיזים לבצע את הזוועה.

יצחק בן עמי ועמיתיו מן האצ"ל ומבית"ר, סיכנו את חייהם למען הצלת יהודי אירופה, באזורי התקדמות הנאצים. בספר "שנות זעם, ימי תהילה" מספר בן-עמי על התקופה בה האיצו הנאצים ביהודים, לצאת מן האזורים האלה, במסגרת מדיניות היודן-ריין. אך כשראו הנאצים שכל שערי העולם סגורים בפני היהודים, כולל שערי ארץ ישראל, ולאיש לא אכפת מה יעלה בגורלם, כולל אחיהם בארה"ב ובארץ ישראל, הם החלו בהשמדה השיטתית.

מדיניות הסלקציה
שניהם, ז'בוטינסקי וויצמן, ידעו כי יהדות אירופה עומדת בפני שואה איומה. ז'בוטינסקי הציע לבצע במהירות "אבקואציה" – פינוי מהיר של יהודי פולין לארץ ישראל. על כך זכה לקיתונות שנאה ומשטמה מצד כל המימסד הציוני, כשעל כולם מתעלה הסופר שלום-אש. כי לויצמנים היו תכניות אחרות.
בשנים הבאות, כשהשואה כבר לא היתה רק חזות קשה, אלא עובדה, כששליחי ההעפלה של ה"ארגון" ובית"ר עשו לילות כימים וסיכנו את חייהם, בשטחי הכיבוש הגרמני, כדי להציל יהודים, לא די שהמימסד הציוני לא נקף אצבע לסייע לפעילים, דלי האמצעים, אלא העמיד מכשולים על דרכם.
כשהצליחו הפעילים להגיע, בקושי, אל נדבנים, טירפדה הנהלת ההסתדרות הציונית את מתן התרומות. זאת בהתאם לדוקטרינה של חיים ויצמן (גליון סתו – NEW JUDEA, בטאון ציוני רישמי באנגליה, מובא בספר "בן המאה העשרים", של בן הכט): "... ארץ ישראל אינה יכולה לפתור את בעיית יהודי אירופה – רוצים אנו, כי רק מיטב הנוער היהודי יבוא אלינו. רוצים אנו, כי רק יהודים בעלי השכלה יכנסו לארץ ישראל, כדי להגדיל את התרבות בה (אשר להשכלה ולתרבות, ראה דברי כצנלסון, לעיל. ח"א). שאר היהודים יצטרכו להישאר במקום מושבותיהם ולעמוד מול כל גורל שנגזר עליהם. מליוני יהודים אלה אבק-אדם הם על גלגלי ההסטוריה ואפשר שיצטרך להיזרות ברוח, אין אנו רוצים שינהרו לארץ ישראל, אין אנו רוצים שתל-אביב שלנו תיהפך לעוד גיטו בזוי"
ויצמן דן מליוני יהודים למוות במשרפות! הם הפכו לאפר דק מאבק, ועוד אומרים לנו – אסור להשוות שום דבר ל"שואה", אבל, זה היה בשואה!!!!!!!!!!!!! ואלה אותם האנשים היום....
כבר אז הרגישו "בעלי-בתים" על ארץ ישראל. הם מנעו מיהודים להיכנס לנחלתם, שלהם. הם גזלו מן העם היהודי את ארצו, מקלטו האחרון.
משה שרת מעיד גם הוא ("דרך בים" ספור עליה ב', ד"ר דליה עופר): "ויצמן נפשו סולדת מאד מענין ההעפלה, מאז ומתמיד, תמיד היה הדבר עליו לטורח ולמעמסה והוא משתדל לא לדבר בזה בממשלה (הבריטית. ח"א) ...". לויצמן היה הכח לפעול, אך הוא, הבוס, נמנע מעשות זאת!
יצחק בן עמי מספר ("שנות זעם..") כי הצליח בקשריו להגיע לרובר רוטשילד בפאריס, שהיה מוכן לתרום להצלת היהודים וגם להתרים אחרים, אך בקש קודם את הסכמת המימסד הציוני, וכך מתאר בן עמי את אשר אירע (שם): ".. אבל וייצמן סיים את הפגישות האלו בהבעת זהירותו מפנינו באוזניו של רוטשילד: 'כאשר אתה אוכל מרק עם השטן, עליך להצטייד בכף ארוכה'. יש להניח שוייצמן היה מאוהב במימרה הזאת, משום שחזר עליה לפני הלפרן ויעקבי כאשר רובר רוטשילד הפגיש אותם פעם נוספת. הפעם התלונן וייצמן ארוכות על התנאים האיומים בספינותינו, ויעקבי ענה שאכן התנאים רעים, אבל אלה עדיפים מההישארות בארצות שהעולים בורחים מהן. ויצמן המשיך ואמר שלא כל העולים האלה מהווים אלמנט משביע רצון כלל וכלל, וכי נוסף לזה הם קשים לקלוט. הוא הודה שמאות אלפי יהודים גרמניים מבקשים מקלט בפולין, צ'כוסלובקיה וצרפת – אבל הם 'מוסיפים לאנטישמיות' בארצות האלה והוא אינו רואה כיצד אפשר יהיה להכניס אותם במספרים כאלה לארץ ישראל".

הם השתמשו ב"קושאן" שלנו, היהודים, כדי להשתלט על כברת הארץ הזו, לא כדי לגאול את העם היהודי בארצו, אלא כדי לבצע את הניסוי הסוציאליסטי שלהם. אחוות העמים הקיאה אותם, את היהודים על כרחם, אך הם לא אבו לוותר עליה, הם החליטו ליצור פה דגם למופת של אחוות עמים, כמו שרק היהודונים יודעים לעשות – אחווה עם רוצחי העם היהודי, במטרה המשותפת – לרדוף את היהודים, שהם בעלי נסיון ואינם מאמינים באחווה השיקרית הזו, בוודאי לא עד כדי ויתור על ארצם. "שלום עושים עם אויבים", הם אומרים, מלחמה, סלקציה ורדיפה עושים ביהודים!
הם, שאינם מקיימים גם סעיף אחד בחוזה בינינו לבין הבעלים-בורא הארץ, עושים בארץ כבתוך שלהם. הם מגרשים אותנו!!!! הם מגרשים!!! הם, שהוציאו דבר במירמה, שגזלו את הארץ הזו מידינו, הם, מגרשים אותנו!! הם, הרשעים, מנעו מיהודים להיכנס לנחלתם, לירושה שהורישו להם אבותיהם. והיום הם מגרשים יהודים מבתיהם בארץ ישראל.וגם מכינים צלפים!!!!!!!!!!!! הם יירו ביהודים, שאינם מוכנים להפקיר את שלהם!
יידע כל חייל ישראלי, באשר הוא, כי יידרש לתת את הדין במלוא חומרתו, אם יתן יד לביצוע הפשע הנאצי הזה! וידעו כל הרבנים הפאשיסטים, המורים לתלמידיהם לציית למדינה מעל לכל, שהם יידרשו לתת את הדין לפני אבינו שבשמים, לא רק על מתן יד לפשע, שאין לו תקדים, אלא גם על שימת מכשול לפני עיוורים-תלמידיהם.
אלפיים שנה אנו נרדפים! אלפיים שנה מותר לכל חלאה, זב ומצורע להכות ביהודים, אלפיים שנה היהודי נע ונד ממקום גירוש אחד למישנהו. הצו המוסרי העליון צריך להיות – לעולם לא עוד! להתרחב ולהתעצם. אך כבר למעלה ממאה שנה אנו נטבחים בארצנו, כי המנוולים מסרבים בתוקף לנצח את רבי הטבחים. ולא עוד, אלא מזה שנים, "אנשי רוח" בישראל, ושאר פושעים ופאשיסטים, עומדים לצד המרצחים, וכבר מזמן הפכו אותם, את הרוצחים להנאתם ולתיאבון, לקרבן, ר"ל. ואנו מחשים! למה??
במשך שנים מקפיאים את פיתוח הארץ ורודפים את בוניה ומפריחיה, כדי שיוכלו להתבכיין "ישובים מבודדים", מזילים דמעות תנין על החיילים הנהרגים, כשהם "מגינים על המתנחלים", כאילו לא היו הם, סרבני ארץ ישראל וסרבני הניצחון, אשמים בכך. מדוע נהרגו 13 בנים יקרים בג'נין? ועוד דברו על טבח בג'נין... יהודים נקרעים לגזרים ברחבי ארץ ישראל, ותת האדם הישראלים שואלים – מה היה להם לעשות שם? מה ליהודי בארץ ישראל?
בתגובה על כתבה שלי כותב גולש, שחוסר ההתייחסות שלי ל"לינץ'" במעוז הים "מעורר מחשבות נוגות". אז עלי להעמיד דברים על דיוקם – במקום אחר התייחסתי ל"לינץ'" וקבעתי, כי מי שסוקל יהודים, צריך לחטוף כדור בראש. וברצוני להוסיף כאן, כדור בראש זה מעשה חסד. מי שסוקל יהודי, ייסקל עד מוות!! די לטבח יהודים! די לרדיפה! לא לגירוש! אין לחסידי מורשת ויצמן&בן-גוריון הזכות לבצע בנו את הפשע הזה, זו ארצנו! וכל דרך של התנגדות כשרה!!! לא נלך עוד כצאן לטבח, בוודאי לא בהובלת הישראלים. לא ניתן לחיים יבין, לחיים חפר, מוותיקי ה"סזון", ולירון לונדון את התענוג הפרוורטי הזה! הם ייאלצו לבלוע את רוקם, המנוולים! לא נפקיר את ארצנו לידיהם ולידי הפארטנרים שלהם לרדיפת יהודים! מהי זכותם של אבשלום וילן ויוסי שריד, לגרש מבתיהם את צבי הנדל ואורי אריאל? מה? מה? מישהו יכל להסביר? זו אותה זכות שהיתה להם לקבוע – מי לעליה ומי למשרפה. זו זכותו של השטן! אם הדמוקרטיה מצדיקה פשע כזה, אז הדמוקרטיה היא פשע נגד האנושות! בינתיים, ה"דמוקרטיה" היחידה המבצעת את כל הפשעים הנ"ל, זו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". הרמיה הגדולה ביותר בדברי ימי העולם.
אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה! ואנו נבנה!
"הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו, וכיפר אדמתו עמו". (דברים ל"ב, מ"ג).
-----------------------------------------------

ואולי כדאי לצטט גם את הדברים המאלפים הבאים של פריץ, הי"ד, בוינה, לאחר ה"אנשלוס" (סיפוח אוסטריה לגרמניה) בערב לפני שבאו "לקחת" אותו ("שנות זעם...", בן-עמי): ".... אבל מזלי הטוב לא עזב אותי. כל מה שקרה לי היה, שבמשך שבע שעות הייתי צריך לרחוץ ולהבריק את המכוניות והמשאיות של הגדוד הגרמני, החונה על יד הגשר 'ב'. אבל זה לא היה הדבר הגרוע ביותר. הם עצרו גם שני יהודים קשישים, מזוקנים, מרטו בלי הרף את זקניהם, דחפו אותם, שפכו עליהם מים והפילו אותם, בעוד חבריהם יושבים מסביב ונהנים מהצגת הקירקס. חמתי בערה בי, שלא יכולתי לעשות מאומה, כדי לעזור לשני הזקנים האלה.
"אבל היית צריך לראות את שני הפטריארכים האלה! איני יודע האם היו רבנים או סתם יהודים דתיים. הכוח הפנימי שגילו עלה בהרבה על זה של רוב האנשים הצעירים. הם לא איבדו אף פעם את תחושת הכבוד שלהם, אפילו לרגע. בגדיהם היו רטובים, מעיליהם היו מלוכלכים, אבל הם חייכו בנחת, כאילו לא היה איכפת להם מאומה. הייתי נדהם ומרירותי כמעט הפכה לקנאה.
"בשעת צהרים מאוחרת הבנתי שהם עושים מה שאני לא הייתי מסוגל לעשות מעולם, הם התפללו. במשך כל שעות אחר הצהרים התפללו בלחש, כששפתיהם נעות בקושי. הם הסיחו את דעתם כליל מהמקום שהם נמצאים בו. כאילו עזבו את העולם הגשמי".
פריץ שתק רגע קט, אחר כך הפנה לאשתו חיוך קל ומוזר: "יוהאנה את תנודי בראשך (תתקשי להאמין), כאשר אגיד לך זאת. הייתי בלתי מאמין כל ימי חיי. כל מה שהאמנתי בו אי פעם היה השכל הטהור, אבל בימים האחרונים, אני מוצא את עצמי מבטא את שם אלו'הים...
"איני יכל ללכת בחוץ מפחד שמא יעצרו אותי. איני יכל להישאר בבית משום שאני מרגיש כי אצא מדעתי. אני רועד כאשר מצלצל הפעמון, שמא הגסטאפו נמצאת ליד הדלת. אני מפחד להשתמש בטלפון, לפגוש ידיד, ללכת למשרדי, לעמוד, לשבת, לישון, להיות ער או להתאבד....
"איך יכולים האנשים כאן לעשות לי זאת? לחמתי למענם, ביליתי יותר זמן בין הפועלים ב'וינר נוישטאדט', מאשר בביתי שלי. השתדלתי לתת לילדיהם מזון וחינוך. נסיתי לעזור להם להתארגן, להגן על זכויותיהם ולפעול למען עתיד טוב יותר. מעולם לא רציתי לנסוע לארץ ישראל, אין לי שום רגש אליה. הייתי אוסטרי, ואלה היו בני עמי. אבל אני רואה עכשו, שמשהו היה תמיד לא בסדר....
".... זאת היתה הדרך בה הגיבו ידידי על האנטישמיות של אויבינו... הדרך בה נמנעו משיגור נואמים או נציגים יהודיים לאסיפה בה עשוי הצד השני לעשות הון (פוליטי) מזה..... איך יכולתי להשלים בין זה לבין כל האידיאלים הסוציאליסטיים שלחמתי למענם?
"....איני יכל להאמין שזה קורה! ישנם רגעים בהם אני מתפלל שאתעורר ואיווכח לדעת שכל זה היה חלום בלהות. חשבונות הבנק והרכוש הוחרמו! ידידי וקרובי נלקחו! עמדתי שעתיים וחצי לפני הקונסוליות הבריטית, האמריקנית, הסינית והסיאמית, וכל אחד אמר שהכי מוקדם אוכל לקבל ויזה כעבור שנה, שנה וחצי. איש אינו יכל לעזור, עלולים לאסור או לרצוח אותי ואיני יכל לעשות מאומה"!
"קשה להאמין שאי שם מנהלים אנשים חיים רגילים. נראה כבלתי אפשרי שאהיה מסוגל אי פעם ללכת ברחוב ולדבר לידידים".
"האם מבין מישהו בחוץ לארץ מה מתרחש כאן? ידידי באינטרנציונל הסוציאליסטי, האם הם מבינים את הסכנה?....... הצעירים האלה, הצועדים ברחובות ושרים 'היום גרמניה שלנו, מחר העולם כולו' הם אינם משמיעים סתם מלים"!

ומספר בן עמי: "למחרת בערב צלצל לפתע הטלפון בפרוזדור – "זאת אני, יוהאנה. אנא בוא מיד. הם לקחו את פריץ לפני כמה רגעים".


שלח לחבר

שלח כתבה לחבר

הערות:

שלח ל - e-mail:

שם השולח:

e-mail השולח:

הוספת תגובה

כותרת:

שם:

אימייל

מגורים:

שים לב!

מערכת Yeshanews שומרת לעצמה את הזכות שלא לפרסם תגובות שאינן ראויות לפרסום.

התפרסמו 15 תגובות:

החלף סדר תגובות
15. בתגובה ל-11
שחר [24.07.05,21:39] תגובתך ל - שחר
14. איזה שיבת ואיזה ציון
ציוני בעל כורחו ,אי שם בצפון הארץ [18.07.05,00:39] תגובתך ל - ציוני בעל כורחו
13. בתגובה לחנה - 11
יצחק [17.07.05,23:53] תגובתך ל - יצחק
12. בתגובה ל-8 - עזות מצח
גלבוע [17.07.05,19:23] תגובתך ל - גלבוע
11. חזרתי עכשו מן השומרון משבת עם נכדיי
חנה אייזנמן ,ירושלים [17.07.05,16:26] תגובתך ל - חנה אייזנמן
10. לחנה
יצחק [17.07.05,00:53] תגובתך ל - יצחק
9. ירחם השם על הכותבת ל"ת
מירה [17.07.05,00:34] תגובתך ל - מירה
8. היהודים היחידים ששיתפו פעולה היו אנשי הלחי
און [17.07.05,00:33] תגובתך ל - און
7. Hana- I'am estonished
AMR [16.07.05,23:00] תגובתך ל - AMR
6. דרך אגב מותר להשוות רק אם אתה סמולני
יהודי [14.07.05,18:01] תגובתך ל - יהודי
5. דברים נכוחים, מדוייקים ולכן כל כך כואבים.
גלבוע [13.07.05,18:29] תגובתך ל - גלבוע
4. ל-1, מודה לך מקרב לב על חיזוק דבריי!
חנה אייזנמן ,ירושלים [13.07.05,17:54] תגובתך ל - חנה אייזנמן
3. לצפונבונית. זה גרוע מנאצים-הם לא גרשו אפילו גרמני אחד!
משה כ. [13.07.05,17:41] תגובתך ל - משה כ.
2. אני מעריץ כל מילה. עוז ביטוי של מנהיגה ל"ת
משה ד. [13.07.05,17:36] תגובתך ל - משה ד.
1. מזל שזה לא על נייר
צפונבונית ,יקנעם [13.07.05,16:55] תגובתך ל - צפונבונית
 

פרסומת