חדשות

המאבק בהתנתקות לאן?

יוסי בלום הלוי י"ט תמוז התשס"ה 26/07/2005 21:34






לקחים



כפר מימון היה אירוע-מכונן שמתכנניו לא התכוננו אליו ולא צפו את תוצאותיו. השאלה אם צריך היה לערוך את המצעד הזה אם לאו, היא כבר שאלה להיסטוריונים. בצד הזכות של קיום המצעד עומדת גבורתם של המוני עם ישראל מכל מגזרי החברה ומכל חלקי הארץ. אמת, בלטו חובשי הכיפה ודווקא הם העמידו אתגר מוסרי לאלה שאינם חובשי כיפה, והמצעד של "מטה-הרוב", מטעם עונדי הסרטים תכלת-לבן של המועצה "לשלום וביטחון", המחיש שהאדישות והאי-אכפתיות בקרב "חילונים" חוצה מחנות. אין ספק שמשטר הדיכוי של מדינת ישראל שבר את רוחם של רבים וטובים בעם ישראל משני המחנות, ושבר זה ממחיש שהיהדות חזקה מכל הסממנים של הישראליות-הנכה, זו המעדיפה נהנתנות אדישה על מאבק עקרוני, שבשלו מוכנים המונים בכל מקום אחר בעולם להקריב את חייהם למען עקרון, רעיון וחזון. אישית, כמי שנחשב "חילוני" חשתי צער שהמצעד הזה לא הפך לנחלי אדם הזורמים לא רק לנתיבות וצומת רעים, אלא לקו פרשת-מים לאומי המנקז את כל החברה הישראלית לכדי נהר איתן המייצג התנגדות גורפת לחוק ההתנתקות. נאמר בכנות ובגילוי לב: לבנו כבד ומורא גדול נופל על כולנו, שכן בימים הנוראים הבאים עלינו מידיה של ממשלה יהודית, עלולים אנו להיקלע, חלילה, למלחמת אחים. ביעותיה של מלחמה זו מדירים שינה מהעם העם זה - מתנגדים ומצדדים גם יחד.


מועצת יש"ע


היא חברת הפקות אולי הטובה בישראל- כך אמר לי אחד מראשי יש"ע באקט הסיום של המצעד שלא צעד לגוש קטיף. הייתה זו הצגת תכלית של אהבה, רעות, נחישות וצבע כתום שהפך סדין-אדום לשליטיו המושחתים וחסרי המצפון של משטר מדינת ישראל - מהנשיא ברק ועד הנשיא קצב, משרון ועד פרס, מקראדי ועד חלוץ, מניסו שחם ועד אהוד אולמרט. הם כולם רעדו מפחד כאשר ילדים, תינוקות, זקנים וצעירים הציבו בפעם הראשונה בתולדות העם היהודי בארץ ישראל, אתגר קיומי להגמוניה שלהם במדינת ישראל. הם פחדו כפי ששום גורם לא הפחיד אותם: לא בגין בחוף תל אביב, בעת טבח אלטלנה ב- 1948, לא הימאים השובתים בחיפה של 1951, לא המרוקנים המדוכאים של וואדי סאליב בחיפה 1959, ואפילו לא מסעם האמיץ של מפגיני "זו-ארצנו" לפני כעשר שנים. הלמות רגליהם של רבבות כתומי הסרטים הוציא אותם מדעתם, כשם שהמשפט "יהודי-לא-מגרש-יהודי" הציג אספקלריה חדה לפשעים שהם עומדים לערוך בבני עמם בקצהו של אתר המצעד. הרבבות הציגו סולידאריות יהודית מול פשיעה ממשלתית בלתי מידתית.

צעדי הדיכוי חסרי התקדים, הפרת החוק מצדם של שומרי החוק, גדרות התיל הדוקרני שבהם הם הקיפו כפר שלו בלב הארץ, הפעלת חיילים מול אזרחים באורח לא חוקי, בריחתו הפחדנית של נשיא בית המשפט העליון מהכרעה ברורה בעניין חוקיות עצירת אוטובוסים, הגבלת חופש התנועה בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו – כל אלה הפכו את מדינת ישראל לכאוס של סדום ועמורה משפטית. דבריו של תת-ניצב שחם היו אך ביטוי המייצג את אופיו האמיתי של משטר מדינת ישראל. הגיבוי הגורף שהמערכת העניקה לשחר, ממחיש את עומק השחתתו של המשטר .

מה ניתן היה לצפות ממועצת יש"ע? כבר התבטאתי בעבר שהפוליטביורו של ראשי המועצה הזו, איננו יכול לתפקד כמנהיגות המובילה של מאבק כה חיוני לעתידה של ההתיישבות ביש"ע בכלל, ולקיום המפעל הציוני כולו, בפרט. בהיבט זה מועצת יש"ע הפיקה מופע-ראווה שלא השיג את מטרתו. אספר לכם סוד אישי. שוחחתי עם איש יקר מאוד מהמטה המשותף, איש אשכולות, לוחם ומפקד. ניסיתי לשכנעו שיש לדחות את המצעד ולהפעיל את ההמונים בסמוך לתהליך הגירוש מתי שיתחיל. עד שלב זה, כך טענתי צריך היה לחזק את הגוש ואת יישובי צפון השומרון בשיטה של עוד אוהל ועוד עז. המטרה של חקיקת-דחייה בכנסת והסיכונים שהיו כרוכים בכישלונה לא הצדיקו מצדע שכזה. שוחתתי עם איש אחר "מהניצים" של מועצת יש"ע, והצעתי לו שישכנע את חבריו לדחות את המצעד. אבל הוא בהתלהבותו הכנה והאמיתית אולי לא הבין שאת הקו מובילים אלה "שהמצעד לאחינו הגיבורים בגוש קטיף" שימש להם כסיסמה ריקה ולא כמהלך מכריע ומנצח.

כה סמלי היה מעשה הנבלה של אותו קצין משטרה שפגע בגופו של יו"ר מועצת יש"ע אבל חשוב שנפנים שמעשה זה היה מתוכנן מראש, והודרך בידי פסיכולוגים וקציני לוחמה-פסיכולוגית שתכננו אקט זה מראש כדי לשבור את האיש ולהמחיש לו מי אדון הארץ. אקט זה, יחד עם פקודותיו הנפשעות של תת ניצב שחם, המחישו שכאן מדובר במאבק שהוא התנגשות עולמות בלתי נמנעת. אבל ראשי מועצת ישע, יחד עם חבר הכנסת אפי איתם, מצמצו אל מול גדרות התיל וכידוני היס"מ, והרכינו ראשם אל מול הכוח האלים.

מסקנתי האישית שבאין מנהיג מוכר למאבק, אל לה למועצת ישע לנהל מאבק שהיא איננה מוסמכת ואף לא נבחרה לנהלו בשמנו. הפגישה המיועדת להתקיים היום עם שאול מופז וצמרת משטר הגירוש, פוגם במאבק המוסרי ומשרת את מטרות המגרשים. אני קורא למטה המשותף לקבוע קודם כל כללים למאבק בגירוש ורק אחר כך לדון עם נציגי הממשלה. מרי אזרחי בלתי אלים הוא תנאי היסוד, אולם אין משמעות הדבר וויתור על זכות ההגנה העצמית של המוני ישראל כנגד משטרה אלימה המבצעת פשעים נגד האנושות. ההיגד של מנהיגות בימים אלה מחייב הצגת קווים למאבק :

1. שביתה כללית בכל ישובי הארץ, בכלל ובישובי יש"ע בפרט בפרוץ הגירוש.
2. הפגנות מחאה בכל רחבי הארץ ובכל אתר בלא הבדל – להרעיש את הארץ תק פרסה על תק פרסה.
3. גינויים חמורים ואזהרות על פשעים נגד האנושות נגד כל מי שנתן ידו לחקיקה הנפשעת, בממשלה, בכנסת במערכת המשפט וברשות המבצעת את הגירוש.
4. תנועה רציפה של אנשים לעבר גוש קטיף בכל דרך אפשרית, ברגל, וברכב באוויר ובים כדי להפריע לגירוש או לסכלו.
5. יישובי שומרון וגוש קטיף מנתקים קשר עם כוחות הממשלה, ומותירים רק ערוץ אחד למצבי חירום תוך סירוב גמור לכל משא ומתן על פינוי ופיצוי.
6. ביום הגירוש אין מחכים בבתים לכוח המשטרה וליחידות העילית שיצטרפו אליהם. יש לחסוך מהחיילים את טראומת הגירוש של יהודים מבתיהם.
7. יש להתכנס בבתי הכנסת ובמקומות-ציבוריים מוגנים: ילדים במעגל הפנימי, כשהמבוגרים מגוננים במעגל החיצוני, ולהיאבק פסיבית בכוחות המשטרה והמנופים.
8. בכל רחבי ישראל יורדו ביום הגירוש ואילך הדגלים לחצי התורן ויעוטרו בסרטים שחורים. דגלים שחורים יוצבו בישובי הגירוש, לסמל לעם ולעולם שדגל שחור של אי חוקיות מונף מעל הפעולות של הטיהור האתני של יהודים על ידי כוחות הממשלה בהוראה צבועה ובלתי חוקתית בית המשפט העליון.
9. והיה אם יכלו כל הקיצין, יש להותיר אדמה חרוכה, לשרוף להשמיד ולהרוס את הרכוש והשדות, בתים וחממות. (כך נהגו אומות חופשיות בכיבוש שנכפה עליהם מידי צר ואויב).
10. בכל ישוב אם יעקר חלילה על ידי כוחות הממשלה, יש להטמין בקרקע מגילת יסוד להקמתו מחדש לאחר כינונו ב"ה, של משטר יהודי ציוני מחודש במדינת ישראל.
11. "ביום-שאחרי" אם חלילה יקרה, להטיל חרם גמור על 69 חברי כנסת ישראל, 10 שופטי בג"ץ, נשיא המדינה, ראשי הצבא והמשטרה וכל מי שנתן ידו לפשע והתייצב מאחוריו בשם "הדמוקרטיה" הטוטאליטרית הנפשעת. אין לבחור באנשים הללו, יש לפעול לסילוקם בכל דרך ציבורית, ולרשמם לדיראון עולם בתולדות העם היהודי.
12. אין לפגוע בחיילים ובשוטרים ואין לגנותם על פעולותיהם, שכן מעשיהם נעשו כמי שכפאם שד הגירוש של משטר ממשלת שרון ואהרון ברק.
13. יש לעשות אבחנה ברורה בין המדינה שהיא נכס העם היהודי וראשית צמיחת גאולתנו, לבין המשטר המושחת של רשויות המדינה הנוכחיות, בו יש להיאבק במרי אזרחי בלתי אלים ולנתק עם מנהיגו כל מגע חברתי, לאומי וציבורי.
14. כל יהודי יפעל ככל כוחו לסיכול תוכנית ההתנתקות.


אלפי מנשה - ‏י"ט תמוז התשס"ה – 26 ביולי 2005


שלח לחבר

שלח כתבה לחבר

הערות:

שלח ל - e-mail:

שם השולח:

e-mail השולח:

הוספת תגובה

כותרת:

שם:

אימייל

מגורים:

שים לב!

מערכת Yeshanews שומרת לעצמה את הזכות שלא לפרסם תגובות שאינן ראויות לפרסום.

התפרסמו 5 תגובות:

החלף סדר תגובות
5. מספר 1, תפסיק מייד לגלוש באינטרנט! ל"ת
מיכל ,שומרון [26.07.05,23:27] תגובתך ל - מיכל
4. בתגובה ל-1
יצחק [26.07.05,22:52] תגובתך ל - יצחק
3. קול האמת
חיה [26.07.05,22:11] תגובתך ל - חיה
2. דמגוגיה מהסוג הנמוך ביותר
רונן ,יקנעם [26.07.05,21:48] תגובתך ל - רונן
1. צריכים לחזור בתשובה
יוסי ,ישראל המאוחדת [26.07.05,21:47] תגובתך ל - יוסי
 

פרסומת